אור ברסלב

אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן

סימן מו

סימן מה

באור דעת הרמ"א באה"ע סימן י"ז:

כתב הרמ"א בהג"ה אה"ע סימן י"ז סעיף נ"ח וזה לשונו הקדוש אשה שנתקדשה וטעתה וסברה שלא נתקדשה ונשאת לאחר תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה אבל אנסוה להנשא או שהורו לה ב"ד בטעות ונשאת על פיהם הוי כאנוסה ומותרת לבעלה הראשון, ומקור הדין הוא מתשובת הרשב"א הובא בב"י, ולמד הרשב"א דין זה ממיכל אשת אדונינו המלך דוד שהיתה מותר לדוד אע"פ ששאול אביה מסרה לפלטי בן ליש וע"כ משום שהיתה אנוסה גמורה לכן הותרה לדוד או משום דב"ד של שאול טעו בדין. מלוה ופרוטה והורו דמלוה ופרוטה דעתה אמלוה ואינה מקודשת, וטעות כזה הוי אונס גמור כל זה מפורש בתשובת הרשב"א הובא בבית יוסף סוף סימן י"ז:

והט"ז הקשה על דין זה קושיות חמורות וז"ל ודברים אלו תמוהים בעיני דמ"ש שמיכל נבעלה בע"כ תימא רבה הא סוגיא מלאה פרק כהן גדול (דף י"ט ע"ב) דלא נבעלה כלל לפלטי, וע"ז נקרא פלטיאל שפלטו אל מו העבירה ודרשינן שם עד הבחורים שנעשו שניהם כבחורים שלא טעמו טעם ביאה הא חדא דקשיא למרנא הט"ז על הרמ"א הנ"ל, ועוד הקשה הט"ז דלדברי הרשב"א דהוראת ב"ד אונס הוא ולא שוגג א"כ למה הצריכה התורה קרבן לצבור שחטאו ע"פ הוראת ב"ד הא אונס אין צריך קרבן כדדרשינן האדם בשבועה פרט לאונס ולא עדיף מנשאת ע"פ שני עדים ג"כ אמרינן תצא מזה ומזה ואיך אפשר שע"פ הוראת ב"ד תהיה מותרת לראשון, ובאמת הדברים מרפסין איגרי:

ואנכי הפחות שבפחותים מצאתי מקום בעז"ה יתעלה ויתנשא לתרץ דברי הרשב"א והרמ"א שקבע בש"ע להלכה כדבריו, והנה על הקושיא הראשונה שהקשה דהרי מיכל לא נבעלה כלל לפלטי, נראה פשוט דהנה זה דרשינן מן הפסוק ששמו היה פלטי ונקרא פלטיאל שפלטו אל מן העבירה זה ידעינן אחרי שכתב לנו הנביא את המעשה ונמסר להנביא מפי השי"ת שיכתוב בספרו פלטי ויקרא פלטיאל ונמסר לנו מסיני שזהו ניתן להדרש ובא ר' יוחנן ודרש דלהכי משונה הקרי והכתיב זה להורות לנו ששמו באמת היה פלטי ואך נקרא פלטיאל שפלטו אל מן העבירה אבל קודם שנמסר לנו מפי הנביא המסורה הלזו שנכתב פלטי וקרינן פלטיאל לא היה הדבר ידוע לשום אדם שפלטי לא נגע בה ולא נבעלה לפלטי ואדרבה אמרינן חזקה שנבעלה כדאמרינן בעלמא עד תלתין יומין מוקי אינש אנפשיה טפי לא וכדאמרינן סוקלין ושורפין על החזקות מחמת כי ראו האנשים שדרו ביחד כדרך איש ואשה שלשים יום הוחזקו שזהו אשת איש לאיש זה וכאשר זינתה מזה האיש סוקלין ע"ז וא"כ קשה אדונינו המלך דוד שלקחה מפלטי איך הותרה לו אחרי כי הדרשה מהשנוי שמשונה הקרי והכתיב מן פלטי עוד לא נתפרסם ואיך הותרה מיכל לדוד וע"כ ששפט דוד עפ"י סנהדרין שהותרה לו מחמת כי אנוסה היתה ע"פ המלוכה או מחמת שטעו ב"ד בהוראתם והוי אונס. וכמו כן שדרשו חז"ל עד הבחורים ששניהם נעשו כבחורים שלא נגעו זה בזה זהו הכל אחרי שנכתב לנו ספר שמואל ומצאו רז"ל שכתוב עד הבחורים והם ידעו שלא נמצא כלל שם מקום ששמו בחורים וא"כ למה כתוב עד הבחורים וע"כ נכתב כן לדרשה ודרשו שהיו שניהם כבחורים, וכ"ז בשעה ששלח דוד לקחת את אשתו מן פלטי לא ידעו כ"ז וא"כ קשה איך הותרה וע"כ הטעם כמו שכתב הרשב"א ז"ל שאנוסה היתה ובאונס הותרה לראשון, ואע"פ שאמרינן בפרק השותפין שמואל כתב ספרו וספר שופטים ורות ושמואל מת קודם לשאול וא"כ כבר היה כתוב המעשה, אבל באמת אע"פ ששמואל כתב ספרו מ"מ לא אפשר שיכתוב שמואל הדברים אשר עוד לא נעשו כי דוד לא שלח שיתנו לו מיכל אשתו עד שנעשה מלך וכמפורש בפסוק וא"כ פרשה זו לא היתה כתובה עוד ולא ידע דוד שפלטי לא נגע בה ואם ידע ברוה"ק ע"ז אינו רשאי להורות הלכה ולעשות מעשה ובפרט כי לא יעשה אדונינו המלך דוד בלי רשות מסנהדרין כמפורש הכל בש"ס שכל מלכי בית דוד שמעו לסנהדרין ואם היה עושה מעצמו בלי רשות מסנהדרין היו הסנהדרין מוחין בדוד ואחרי שלא מיחו בו כלל ע"כ שהותרה לו ע"פ ד"ת וכמ"ש הרשב"א ז"ל, ומאי דמקשה העו"ז דאפילו אם הב"ד טעו אין זו אונס דהרי ב"ד שטעו בהוראה צריכים הצבור להביא קרבן וא"כ אין זה אונס אלא שוגג דבאונס ליכא קרבן נלענ"ד דזהו אינו קושיא כי הנה הירושלמי מקשה בריש פרק האשה רבה כמה דתימר מפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן ואם היו קטנות ולא היו ראויות לילד מחזירין אותן מיד ואמר אף הכא כן, פירוש באשה שנשאת בע"א נמי נימא דמותרת לבעלה אח"כ אם בא, ומשני שנייא הוא תמן שאחרים הטעו בהן והכא לא אחרים הטעו בהן קנס קנסו חכמים שתהא בודקת יפה א"כ מפורש בירושלמי שזה שנשאת אף בב' עדים ובא בעלה דאמרי' תצא ג"כ משום קנס הוא ולא קנסו רק בנשאת בב' עדים או בעד אחד בהוראת ב"ד אבל במקומות שלא קנסו ודאי מותרת ודין הרמ"א אמת וברור, וחידוש על הב"ש שמביא לקושיית הטורי זהב ולא השגיח בירושלמי הנ"ל ועי' בביאור הגר"א שם:

והנה בגוף הענין דמיכל בת שאול אף כי אין זו שייך לדברי הרמ"א מ"מ נ"ל דהתם במיכל בת שאול גם בהוראת ב"ד היתה אנוסה אע"פ שבכ"מ לא מהני הוראת ב"ד לשויה אנוסה דהרי ב"ד שטעו בהוראה צריכים הצבור להביא קרבן עכ"ז בעובדא דמיכל בת שאול היתה אנוסה גמורה דהנה היכא דב"ד הגדול וראש ישיבה עמהם אז העושים פטורים ורק הב"ד חייבים כמפורש בש"ס הוריות וברמב"ם פרק י"ב מהלכות שגגות וכן מדויק לשון המשנה ראש מסכת הוריות הורו בית דין לעבור על אחת מכל המצות האמורות בתורה והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם בין שעשו ועשה עמהן בין שלא עשו ועשה פטור מפני שתלה בב"ד הורו ב"ד וידע אחד מהן או תלמיד והוא ראוי להוראה והלך ועשה על פיהם כו' ה"ז חייב מפני שלא תלה בב"ד הרי חילקה המשנה בעצמה דזה שתלה בב"ד הוא פטור לגמרי, ונ"ל הטעם דלגבי העושה בהוראת ב"ד הוי אונס ורק הב"ד בעצמם שעליהם מוטל לדעת ההלכה ויש להם שכל ומדע לשפוט ע"פ משפט התורה הם נקראים שוגגים אבל העושים עפ"י הוראת ב"ד הגדול נקראים אנוסים:

ועוד נראה ברור דהתם במיכל שנמסרה לפלטי בן ליש היה אונס גמור מחמת אונס המלך דהנה מצינו בבראשית רבה פרשת נח פ' ל"ב ושם פ' ל"ח מפרש המ"ר דמאי דכתיב איש דמים ומרמה יתעב ה' מדבר בדואג ואחיתופל דוברי כזב הן ודיבורן ר' פנחס אמר הן ומדברותיהן איש דמים ומרמה זה התיר גילוי עריות ושפיכות דמים וזה התיר ג"ע וש"ד נחמן ברי' דר' שמואל בר נחמני אמר, אמר לשאול וכי יש אישות לדוד הלא מורד במלכות הוא וחשוב כמת ועכשיו התיר קונעתו ועשה אותו זיטויסוס וכאלו הוא מת ודמו מותר ואשתו מותרת עמד שאול ונתן מיכל אשת דוד על פיו לפלטי בן ליש הרי מפורש דזה שהתירו לאשתו של דוד לא היה ע"פ דין תורה וע"פ סנהדרין, דידוע דהוראת ב"ד שחייבים עליה קרבן צבור הוא בדבר שאין הצדוקים מודים בו אבל בדבר שהצדוקים מודים בו אין זו הוראה אלא טעות והכא שדנו למיכל לפנויה זהו ודאי לא טעו סנהדרין בהא אך דואג רצה להמציא פתח לשאול שיתיר אשת דוד לאחר וחלילה שהסנהדרין יסכימו לזה ואלו היו הסנהדרין כולם מסכימים לזה לא היה אומר על דואג לבד איש דמים ומרמה ועוד אלו הסנהדרין היו מסכימים לזה גם דואג לא היה נקרא איש דמים ומרמה אלא ברור דהסנהדרין לא הסכימו לזה וזה שלא מיחו בשאול זהו מחמת מורא מלכות ואפשר שבאמת מיחו בשאול אך לא רצה לשמוע להם ולכן היתה מיכל אנוסה גמורה ואדונינו דוד שלא עשה שום דבר בלתי סנהדרי גדולה ידעו שהיו אנוסים גמורים והתירו לדוד שיקח את אשתו מפלטי בן ליש וזה ברור בעיני, ואין לומר ע"ז שאין מביאין ראיה מהמדרש להלכה זה אינו דאין אנו מביאין ראיה לפסק הלכה רק איך היה המעשה וע"ז ודאי מייתינן ראיה מהמדרש רבה דהרי הכל מרועה אחד ניתנו וזה ממילא שנפקא מינה מזה לדינא לענין מיכל בת שאול, וכ"כ ברור הדבר בעיני עד שאני תמה קצת על הרשב"א ז"ל בתשובה שכתב שם בתשובתו וזה לשונו א"נ התם טעות גמור של הוראה היה שהורו לה ב"ד של שאול במלוה ופרוטה דעתו אמלוה וכפי המבואר במ"ר שהבאתי היו מזידים גמורים בהוראה שלא ע"פ סנהדרין עשה שאול רק ע"פ הוראת דואג שהיה ראש הסנהדרין, אמנם באמת אין זו קושיא גדולה על הרשב"א אחרי דבש"ס דילן מפורש שטעו במלוה ופרוטה אפשר שהרשב"א למד שעל שניהם סמך שאול, והכי מסתברא לדון לשאול שהיה נקי בלא חטא לזכות שמדברי רז"ל נראה שזה לא היה נחשב לשאול לעון לבד מה שאמרו שם חטא שלא שמר פי הנביא ומחמת נוב עיר הכהנים ושהשאיר לאמו של אבנר שהיתה שואלת באוב זולת זה היה נקי כלל בלא חטא ומסתבר כהרשב"א:

תוכן העניינים

אהל משה (קצנלבוגן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה