אור ברסלב

אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן

סימן מה

סימן מד

ע"ד המל"מ פרק ה' מהלכות אישות וז"ל ונסתפקתי הגע עצמך שהיתה האשה חולה והיתה מסוכנת דשרו לה איסורים אלו וכן אם היא חולה שאין בו סכנה וקדשה באיסורי הנאה של דבריהם למ"ד דכל איסורי דרבנן הותרו בחולה אף שאין בו סכנה אם עבר וקדשה מהו וע"ש דנסתפק אם זה שהמקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת הוא מטעם שאינה יכולה ליהנות ממנו או הטעם משום דלמקדש אינה שוה כלום ונמצא שלא נתן לה פרוטה יעו"ש בדברי המל"מ, והנה לדעת הר"נ בנדרים (דף פ"ה) ד"ה ומהא שמעינן כו' עד סוף דבריו דאיסורי הנאה הוי הפקר לית לן לאסתפוקי כלל, כי אפילו נימא דהטעם דאינה מקודשת משום שאינה יכולה ליהנות ממנו אבל סוף סוף בעינן שיהיה משל הנותן והכא לא נתן לה כלום, ובאמת הר"נ לא יחיד הוא בדבר כי גם הרשב"א כוותיה ס"ל וכן דעת הריטב"א בשם הראב"ד בחידושיו לסוכה ומכונים בשם חידושי רשב"א והוא מהריטב"א שם בדף ל"ד על משנה דאתרוג הגזול יעו"ש וז"ל ונקיט הראב"ד דברים כפשטן דכיון דלית בהו היתר אכילה ודין ממון הו"ל איסורי הנאה ולא קרינן ביה לכם, וכבר ידוע מה שהעיר הנתה"מ סימן ער"ה מה שהר"נ סותר דברי עצמו וישבו עי' שם ואנכי הבאתי ראיה להנך רבותינו ז"ל מסוגיא ערוכה ב"ק (דף ע"א) אי מה קודש אסור בהנאה אף מעשה שבת אסור בהנאה ת"ל לכם שלכם יהא, וא"כ מוכח מכאן דאיסורי הנאה הוי הפקר גמור דאי לאו הפקר היא היכא מוכח מלכם דמעשה שבת אינו אסור בהנאה, דהרי אף איסורי הנאה ג"כ מקרי לכם וע"כ דאיסורי הנאה הוי הפקר גמור ואין בו שום זכות והכא בשבת דכתיב כי קדש היא לכם ע"כ דאינה אסור בהנאה וכלל הדברים להנך פוסקים לא אסתפיק המל"מ ואך ספיקא דמרנא המל"מ הוא להנך גדולי הפוסקים דסברי דאיסורי הנאה לאו הפקר הוא והריטב"א בעצמו הוא ג"כ מהנך פוסקים דאיסורי הנאה מקרי לכם וכיון דאיסורי הנאה מקרי לכם מסתפק המל"מ אם היא נהנית מזה אם היא מקודשת דנתינה יש דהרי של מקדש הוא והיא ג"כ נהנית א"כ צריכה להתקדש או אינה מקודשת משום דלהמקדש אינה שוה כלום כאשר ביאר המל"מ:

ונלענ"ד לפשוט ספיקא דהגאון מתוספת כתובות (דף ל"ד) ד"ה סבר לה כר' שמעון יעו"ש באמה"ד ויש לומר דאיכא למימר נמי איפכא דעד כאן לא קאמר ר"מ אלא בשורף שטרות של חבירו או מקדש תבואת חבירו שהוא ממון הראוי לכל העולם אבל שור הנסקל אין ראוי אלא לזה השומר שיפטור עצמו וכן הוא ג"כ בתוס' ב"ק (דף ע"א ע"ב) ד"ה וסבר לה כר"ש יעו"ש ומדכתבו התוס' דשור הנסקל אינו ראוי אלא לזה השומר שיפטור עצמו משמע דאינו ראוי לקדש בו אשה אף שהיא חולה מסוכנת דלא מצאו התוספת שיהיה ראוי להשומר רק לפטור עצמו והאחרונים אחזו דהתוספת סבירא להו דאיסורי הנאה לאו הפקר היא וא"כ מוכח מהתוספות דבנידון המל"מ אינה מקודשת, אמנם יש לדחות דלהכי אחזו בזה ולא הזכירו שראוי לקדש בו אשה שהיא חולה מסוכנת וצריכא לו משום דלא שכיח שיארע הדבר, אך נראה דאפשר לפשוט הספק הנ"ל מהסוגיא בעצמו דמשני הכא במאי עסקינן כגון שמסרו לשומר והזיק בבית שומר והועד בבית שומר ונגמר דינו בבית שומר, , ואי נימא דאיסורי הנאה מקרי לכם ולאו הפקר הוא וראוי לקדש בו אשה שהיא חולה מסוכנת א"כ אינו צריך לאוקמי בשומר ויוכל להעמיד בבע"ב בעצמו ואי משום דאיסורי הנאה הוא מ"מ חייב דו"ה משום דאיסורי הנאה מיקרי לכם וראוי לקדש בו אשה שהוא חולה מסוכנת ולמה להש"ס לדחוקי דר"מ סבר לה כר"ש וסבר לה כר' יעקב בלעדי זה ניחא דברי ר"מ משום דראוי לו כנ"ל וחכמים דפטרי אפשר משום הכי דסברי דאינה מקודשת באיסורי הנאה וע"כ דאין ספק כלל דאינה מקודשת באיסורי הנאה ואפשר דהוי הפקר גמור ולהכי דחקו שתי הסוגיות בב"ק ובכתובות (דף ל"ד) לאוקמי בשומר ור"מ סבר לה כר"ש וסבר לה כר' יעקב כנ"ל:

ולפי דברינו ממה נפשך לית כאן קידושין כלל אחד דלמא הלכה כהפוסקים דאיסורי הנאה הוי הפקר גמור ועוד אפי' להנך פוסקים דילמא בעינן שיהיה שוה להנותן פרוטה ועוד הוכחנו מהסוגיות הללו דאינה מקודשת מכל הנך נראה דאינה מקודשת כלל וצ"ע. עוד ישילהביא ראיה דלא הוי קידושין כלל אפי' שיכולה ליהנות מזה מדברי הרא"ש בב"ק פרק מרובה סי' ב' בפלוגתא דרבה ורב יוסף אי יאוש קונה וכתב שם הרא"ש וקי"ל כרבה וקני יאוש לחומרא והובא דבריו בש"ע אה"ע סימן כ"ח בהגהת רמ"א דקידשה בגזל אחר יאוש מקודשת מדרבנן ותמהו ע"ז כל חכמי ישראל למה אינה מקודשת מדאורייתא דהרי יש כאן יאוש ביד הגזלן ושנוי רשות ביד האשה וצריך להיות קידושין מדאורייתא והאריכו בזה היש"ש והמג"ש. ונראה ברור פירושא דהרא"ש כהקצה"ח סימן שנ"ג דכוונת הרא"ש הוא משום דהשנוי רשות שנעשה ביד האשה אמת שעושה קנין והוי המעות דידה אבל לא נעשה של גזלן משום דבאיסורא אתי לידו וחסר נתינה משלו וע"ש שהאריך בזה הרבה וגם בספרו אבני מלואים האריך בזה וזה בירורן של דברי הרא"ש ז"ל, וידוע דעת התוספת שם (דף ס"ט) ד"ה כל שלקטו דאפילו אם יאוש כדי לא קני אין זה הנגזל יכול לתבוע הגזילה ממי שמחזיק בה דדווקא גזל ולא נתיאשו הבעלים רצה מז"ג רצה מז"ג אבל נתיאש זכה מי שהחזיק בה ומ"מ כתב הרא"ש דלא הוי קידושין מדאורייתא משום דלית כאן נתינה ופשיטא באיסורי הנאה ודאי לית כאן נתינה ודברי הרא"ש אלו הביאו בעלי הש"ע ג"כ א"כ פשוט בנדון המל"מ דאינה מקודשת:

תוכן העניינים

אהל משה (קצנלבוגן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה