אור ברסלב

אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן

סימן לט

סימן לח

שאלה בזה שמבואר בטורי זהב יו"ד סי' קי"ז ובט"ז או"ח סי' תקפ"ח דאין כח ביד חז"ל לאסור דבר המפורש בתורה להיתר אם יוכל המורה לסמוך ע"ז כי לא נמצא בגדולי האחרונים שיפלגו בזה על הט"ז:

תשובה בעז"ה, לא אוכל להבין שאלתו דמר וכי נמצא בזמה"ז איש גדול בחכמה שיוכל לחלוק על רבינו הגדול בעל ט"ז ועוד בדורות הראשונים בזמן הט"ז היה יחיד בדורו ומי גדול כהח"צ כתב בהקדמה להגהותיו שהגיה את הספר טו"ז כתב על עצמו שהוא אינו ראוי להתערב את פחות תלמידי הטו"ז ואף כי כתב כן מרוב ענותנותו עכ"פ ראינו גדולת רבינו הטו"ז אין לשער, ואך עכ"ז בעצם הדבר שחידש לן הטו"ז דאין כח לחז"ל לאסור דבר המפורש בתורה, הרי פלפלתי בזה בימי עלומי ומצאתי הרבה מדברי כתובים על ספרי הגדולים בס' שעה"מ ותשובות חתם סופר, ויען כי אין ביהמ"ד בלא חידוש אכתוב למר יחי' את אשר העירותי דבר מחודש על דברי הט"ז, אבל חלילה לעני בדעת כמוני להכריע בזה רק לפלפולא בעלמא אציע אשר אמרתי על דברת רבינו בעל ט"ז:

גרסינן במסכת חולין דף קי"ג ע"א במתניתין ר"ע אומר חיה ועוף אינה מן התורה שנאמר לא תבשל גדי בחלב אמו שלש פעמים פרט לחיה ולעוף ובהמה טמאה ר' יוסי הגלילי אומר נאמר לא תאכלו כל נבילה ונאמר לא תבשל גדי בחלב אמו את שאסור משום נבילה אסור לבשל בחלב עוף שאסור משום נבילה יכול יהא אסור לבשל בחלב ת"ל בחלב אמו יצא עוף שאין לו חלב אם, ואמרינן ע"ז בגמרא מאי איכא בין ר' יוסי הגלילי לר"ע איכא בינייהו חיה ר' יוסי הגלילי סבר חיה דאורייתא ור"ע סבר חיה דרבנן ואב"ע עוף איכא בינייהו ר"ע סבר אינה מן התורה הא מדרבנן אסור ורבי יוסי הגלילי סבר עוף אפילו מדרבנן נמי לא אסור, וצ"ע לענ"ד באיזה סברא פליגי ר"ע ור' יוסי הגלילי להאי תירוצא ולמה לא אסרו עוף אטו בשר בהמה בחלב, וגם יש להקשות דלפ"ז היה לר' יוסי הגלילי לאיפלוגי על מתניתין דראש פרק כל הבשר העוף עולה עם הגבינה על השולחן ב"ה אומרים לא עולה ולא נאכל והטעם שמא יעלה באילפס ראשון כמפורש שם בגמרא ולדברי רבי יוסי הגלילי להאי תירוצא דריס"ג סבר דאפילו מדרבנן לא אסור למה לא עולה הגבינה עם העוף על השולחן, והרי אפילו באילפס ראשון דהוי בשול גמור נמי מותר לדבריו:

ובאמת מצינו בדורו של רב באו בטטלפיש לאיסור בשר בחלב ע"י כחל ואסר רב להם כחל כדמפורש בגמרא שם דף ק"י ולמה אמר ר"י הגלילי דבעוף לא אסרו אפילו מדרבנן, ולכן היה נראה לי לומר דפליגי ר"י הגלילי ור"ע בסברת הט"ז דר"י הגלילי סבר כהטו"ז דמאי דמפורש בתורה להיתר אין כח לחז"ל לאסור ולכן לא גזרו בעוף לאכול עם חלב אחרי דבפירוש רבתה התורה להיתר מן פסוק בחלב אמו ור"ע סבר דיש כח לחז"ל לאסור אפילו המפורש בתורה להיתר ולא עדיף מזה שגזרו חז"ל באיזמל והזאה לבטל דין תורה בשב ואל תעשה ואיך אפשר שאין כח לחז"ל לגזור בדבר המפורש בתורה להיתר בדבר שהוא סייג ושמירה לדברי התורה:

ולפ"ז דר"י הגלילי ור"ע פליגי בזה שהשריש הטו"ז א"כ אין הלכה כהט"ז בזה דהרי הכא כר"ע סבירא לן ועוד לדעתי מהא דלא פליג ר"י הגלילי שם במתניתין דהעוף עולה עם הגבינה על השולחן נראה דמתלמידי ב"ש הוא ואין הלכה כמותו, ולכן במסכת יבמות לענין לא תתגודדו מקשה מברייתא דבמקומו של ר"א היה כורתין עצים כו' ובמקומו של ר' יוסי הגלילי היה אוכלין בשר עוף בחלב, ומדמקשה הש"ס במקומו של ר"א במקומו של ריה"ג משמע שהם מתלמידי ב"ש, ובין כך וכך אפילו אם תמצי לומר דאין זו סברת ר"י הגלילי אבל מ"מ מוכח מר"ע דאסר עוף בחלב מדרבנן אף דמפורש בתורה להיתר דילפינן מן גדי שלשה פעמים להוציא עוף ומ"מ אסרו מדרבנן ומוכח דלא כהט"ז:

ולפ"ז נסתר דברי רבינו הצל"ח במסכת ברכות ט' ע"א שחקר שם בצל"ח לדברי ר"ע ור' יהושע דסברי דאכילת פסח זמנו כל הלילה אם חז"ל עשו סייג והרחקה שלא לאכול הפסח רק עד חצות ומחלק שם הצל"ח דלדברי ר"י דיליף ממועד צאתך ממצרים אין ביכולתם לעשות הרחקה עפ"י דברי הטו"ז ולדברינו ליתא ובל"ז דברי הצל"ח אינם מובנים דאף לדברי הט"ז הנ"ל דדבר המפורש בתורה אינם יכולים לאסור זהו במקום דלא שייך סייג אבל היכא דבא הדבר לסייג וגדר זהו בכלל משמרת למשמרתי ע"ש ועיין רמב"ם הלכות ממרים:

ויש עוד ראיה מהסוגיא דפרק העור והרוטב קכ"ג ע"ב אמר רבה שתי תשובות בדבר כו', ועוד עולת העוף לרבי אלעזר בר"ש לגזור דילמא לא אתי למיעבד רוב שנים, ומשני ליה רב יוסף דכהנים זריזין הם ובתוס' שם ד"ה עולת העוף הקשו קושיא חמורה, דמאי קושיא לגזור דילמא לא אתי למיעבד רובא הא גזה"כ הוא ולא יבדיל ותרצו דמשמע דלא מצריך אלא רוב מצומצם ולהכי פריך יעו"ש:

ולי היה נראה לומר אחרי שכתב בתורה ולא יבדיל מצותו הוא למעט כל מאי דאפשר ולכן כל שעשה יותר מהרוב עובר הוא על מצות ולא יבדיל וכיון שכן מקשה הש"ס כיון דמצמצם ביותר למעט א"כ ליגזר דילמא לא אתי למיעבד רובא ואפשר נכללים דברי בדברי התוס' עכ"פ אף דאמרה התורה ולא יבדיל א"כ אף משהו יותר מרובא הוי בכלל הבדלה ומ"מ מקשה הש"ס לגזור דילמא לא אתי למעבד רובא, ולדברי הט"ז מאי דמפורש בתורה להיפך אין בכח חז"ל לגזור וע"כ נראה דלא כדברי הט"ז כ"ז ראיתי לפלפל בדברי רבינו הט"ז כעת, וה' יחנני ויבינני בתורתו לכוון האמת.:

אמרינן במסכת פסחים דף ס' ע"א ואיצטריך סד"א הואיל דכתב רחמנא וביום השמיני וא"ו מוסיף על ענין ראשון דאפילו בחולו של מועד קמ"ל ולפ"ז יש לנו פסוק מפורש דבחוה"מ מותר מלאכה ולהט"ז איך אסרו רז"ל מה שהתירה התורה בפירוש ומוכח דלא כהט"ז. ומצאתי עוד ראיה ברורה שלא כדברי הט"ז מסוגיא ערוכה פסחים דף י"ד דפריך הש"ס והא אין אוכל מטמא אוכל דתניא יכול יהא אוכל מטמא אוכל תלמוד לומר וכי יתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא הוא טמא ואין עושה כיוצא בו טמא הניחא לאביי דאמר לא שנו אלא בחולין אבל בתרומה וקדשים עושה כיוצא בו, ולרב אדא בר אהבה משמיה דרבא נמי דאמר לא שנו אלא בחולין ותרומה אבל בקדשים עושה כיוצא בהן שפיר אלא לרבינא משמיה דרבא דאמר מקרא מלא דיבר הכתוב לא שנא חולין לא שנא תרומה לא שנא קדשים אינו עושה כיוצא בו מאי איכא למימר, ופירש"י שם ד"ה הוא טמא משמע מיעוטא וא"כ יש לנו מקרא מלא דאין אוכל מטמא אוכל מהפסוק דהוא טמא וממעט דאין עושה כיוצא בו טמא, ומ"מ מסיק הש"ס התם נהי דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא מדרבנן מיהו טמא, ולדעת הט"ז איך היה יכולים חכמים לגזור טומאה בדבר שמפורש בתורה דאינו מטמא, ואפשר דכוונת הט"ז הוא דוקא בשאר איסורים חוץ עניני טומאה וטהרה משום דדיני טומאה וטהרה הוציאו חז"ל מכל עניני איסור והראיה דמצינו הרבה מעלות שעשו חז"ל בזה והוציאו חז"ל דבר זה מהכלל, ואך מהרמב"ם פ' ט' מהלכות טומאת מת הל' י"ב שהשווה הרמב"ם לענין ספק דאורייתא הטומאות והאיסורים שניהם שוה משמע משם דאין חילוק בין דיני הטומאה לדיני האיסורים וצ"ע:

באור דברי הסוגיא במסכת חולין פרק העור והרוטב דף קי"ח ע"ב אמר רב אין יד לפחות מכזית ואין שומר לפחות מכפול ור' יוחנן אמר יש יד לפחות מכזית ויש שומר לפחות מכפול ופירש"י אין יד לפחות מכזית כגון פול או חצי זית בשר ולו יד והרי הן עם אוכלין כביצה ונגעה טומאה ביד הואיל ועיקרו אינו כזית ביחד אין חשוב להיות לו יד והכל טהור, וכתבו התוס' על דברי רש"י ואין נראה דאפילו היה נוגע בחצי זית עצמו לא היה טמא, ופי' התוס' שזה החצי זית מחובר עם כביצה אוכלין אבל אינו מחובר כל כך ואם היה מגביה אותו הוי ניתק אותו כביצה אוכלין מאותו פחות מכזית דלא הוי יד לשאר אוכל אלא לפחות מכזית, ולדידי הפעוט גם דברי התוס' אינם מובנים אחד דל מצינו לענין חבורי אוכלין דלבעי שלא יהיה ניתק ונראה דאפילו אם היה מגביה אותו היה ניתק ג"כ הוי חיבור כ"ז שלא נפרד לגמרי וראיה לזה דהרי אבר ובשר מדולדלין קי"ל דאין שחיטה עושה ניפול ונטהר בשחיטת הבהמה, ומכאן הבאתי ראיה ג"כ דלא כהט"ז שהעתקנו לעיל דהרי בברייתא פרק בהמה המקשה תנינא ובשר בשדה טריפה לא תאכלו להביא האבר והבשר המדולדלין בבהמה ובחיה ובעוף ושחטן שהן אסורין ואמר רבה בב"ח א"ר יוחנן אין בהם אלא מצות פרוש בלבד וקרא דברייתא אינו אלא אסמכתא וע"ש בתוס', וד"ז מפורש בתורה להיתר דהרי למדנו מקרא מפורש דמיתה עושה ניפול ואין שחיטה אותו עושה ניפול ומ"מ גזרו חז"ל על אבר ובשר המדולדלין] עכ"פ זה שמיתה עושה ניפול אי לאו דכתיב ע"ז פסוק מפורש בתורה לא היינו יודעין דאינו מטמא משום נבילה ואע"פ דאם מגביהים האבר היה ניתק מהבהמה מ"מ אלולי הפסוק היה טמא משום נבילה א"כ אין זו מוכח דהיכא דהיה מגביהו היה ניתק אינו חיבור ואין לומר דהתוס' למדו כן מהאי פסוק גופא הרי טומאת אוכלין דקיל לא אפשר ללמוד מטומאת נבילה החמורה. ואת"ל דזה פשוט להתוס' מצד הסברא דהיכא דראוי להיות ניתק אינו חיבור א"כ מאי טעמא דר' יוחנן דאמר דהוי חיבור, ועוד מצינו ביחור של תאנה דא"ר יהודה דהואיל דמעורה מעורה הלא אין זו סברא פשוטה לומר דהואיל וראוי להיות ניתק אין זו חיבור ולומר דבזה פליגי ר' יהודא וחכמים דפליגי ביחור של תאנה אם טמאה או טהורה יעו"ש זה לא אפשר דא"כ פליגי רב ור' יוחנן בפלוגתא דתנאי, ועוד לענין יד קא בעי רב פפא שם בדף קכ"ח ע"ב ונשאר בתיקו וא"כ לא אפשר דר' יוחנן יסבור דזה הוי חיבור:

ולכן נלענ"ד דפירוש הסוגיא כך הוא דמיירי פלוגתתם באופן דאיכא אוכל פחות מכזית והשומר של האוכל משלים לכביצה ולהאוכל יש גם יד והנגיעה היה בהיד לא בהשומר, ע"ז אמר רב אין יד לפחות מכזית שע"י היד יטמא האוכל וגם השומר ישלים להשיעור ע"י נגיעת היד ועוד אמר רב דאין שומר לפחות מכפול היכא דהטומאה נגע באוכל גופא דקי"ל דשומר משלים לשיעור זהו דוקא אם האוכל שנטמא גדול כפול ואם אינו גדול כפול אין שומר משלים ור' יוחנן סבר דיש יד לפחות מכזית אפילו האוכל פחות מכזית ג"כ נטמא ע"י ידות האוכלין ונטמא כולו מחמת שהשומר משלים לכשיעור ביצה ואף אם האוכל פחות מכפול ג"כ שומר משלים זהו הנ"ל בפירושא דשמעתא בעזר החונן לאדם דעת ואף לשאינו הגון כמוני:

שוב ראיתי כי דברי התוס' נכונים שכתבו דהואיל דאם היה מגביה היה ניתק אותו כביצה אוכלין מאותו פחות מכזית לכן לא הוי יד לשאר אוכלין, נראה דנכונים עפ"י מאי דאיתא בגמרא פ' בהמה המקשה לענין טומאת בית הסתרים משני הגמרא שם דף ע"ג ע"א אפילו תימא רבנן דלא אמרינן כיון דעומד לקצץ כמאן דקצץ הוא והכא באבר עם בהמה הטעם דחבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי ופירש"י שם ודאמרינן בעלמא לרבנן חבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי מהכא נפקא וע"ש בתוס' ד"ה חבורי שכתבו דהיכא דעומד לקצץ דוקא אז אמרינן חבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי וע"ש ולכן שפיר כתבו כאן התוס' לענין יד אחרי דעומד להיות כביצה אוכלין ניתק מהפחות מכזית לא הוי יד לטמא הפחות מכזית והטעם משום דחבורי אוכלין באופן זה כמאן דמפרתי דמי, ומ"מ אע"פ שישבנו דברי התוס' עכ"ז דברינו נכונים בפירוש הסוגיא כי לדברי התוס' צ"ע טעמא דר' יוחנן דהא קי"ל חבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי ועיין מסכת פסחים דף ל"ז ע"ב והכא כמאן דפריסא דמיא קמ"ל:

תוכן העניינים

אהל משה (קצנלבוגן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה