אור ברסלב

אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן

סימן לח

סימן לז

שאלה ע"ד המפורש בש"ע יו"ד סימן רכ"ד סעיף א' דאם אמר הריני עליך חרם ואתה עלי שניהם אסורים ליהנות זה מזה בדברים שהם בשותפות לבני אותה העיר כמו בהכ"נ והתיבה והספרים, ומצאתי בעז"ה יתעלה אופן שיהיו מדירים זה את זה ויהיו מותרים להנות בביהכ"נ והתיבה והספרים אע"פ שזהו שותפות לכל בני העיר והם מבני העיר ואסרו זע"ז הנאתם מ"מ מותרים להנות זה מזה:

והוא דראיתי בר"נ במסכת קידושין בסוגיא דאגב הביא בשם הרא"ה ז"ל דמי שיש לו אב אינו יכול לזכות אגב ביהכ"נ לפי שאין לו זכות בה שאע"פ שמתחילה זכו אותה לכל העולם אי אפשר לזכות אלא לנולדים אבל לא למי שלא היה בעולם אלא שהבן זוכה בה מכח ירושת אביו ונמצא שמי שיש לו אב אין לו זכות בביהכ"נ ע"כ לשון הר"נ בשם הרא"ה שם בסוגיא דאגב:

ולפ"ז ברור בעיני דלשיטה זו אם שנים הדירו זה את זה והם מאותם שנולדו לאחר שנבנה ביהכ"נ של עירם ואביהם של אלו קיים הרי מותרים ליהנות בביהכ"נ והתיבה והספרים דה"ז הנולדים עוד לא זכו שם בכל הנך שום דבר ואין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו, וגם אם הדירו זה את זה בחיי אביהם ואח"כ מת אביהם ג"כ יש להסתפק אם חל נדרם זע"ז אחרי כי מתחלה לא היה חל הנדר, ואפשר כיון שמתחלה לא היה אפשר לחול נדרם א"כ היה כוונתם בפירוש מתי שיבא לידם שיהיה שלהם אז יחול נדרם, ויבואר לפנינו בעז"ה, ואחרי כי דברי הרא"ה הנ"ל הם דברים מחודשים מאד ובעניותי לא ראיתי עוד למי מהשרים הראשונים שסבירא להו כהרא"ה ז"ל לכן שמתי עיוני בדבריו הקדושי' לידע המקור מש"ס בבלי וירושלמי שהוציא הרא"ה דינו הנ"ל.

וראשונה אפרש בעז"ה דברי הרא"ה שכתב שאע"פ שמתחילה זכו אותה לכל העולם אי אפשר לזכות אלא לנולדים ויש להסתפק בדבריו שאמר כי מתחילה זכו לכל העולם אם זכו בזה שנתנו כל העולם מעותיהם לצורך בנין ביהכ"נ וסייעו בבנינה, או כוונתו שזכו בזה כל העולם הואיל שמתפללים שם ממקומות הרבה ואפילו רחוקים ובזה יש להם זכיה אפילו לא נתנו מעותיהם לצורך בנין ביהכ"נ, והנה מזה שכתב הרא"ה שמתחילה זכו אותה לכל העולם נראה ברור דמיירי הרא"ה בביהכ"נ של כרכים דהרי בביהכ"נ של כפרים אין זכות למי שאינו מאותה העיר בביהכ"נ כמפורש במסכת מגילה פרק בני העיר (דף כ"ה ודף כ"ו) ובכיהכ"נ של כרכים איתא שני שיטות בהפוסקים במאי זכו כל העולם ונעתיק לזה הסוגיא דפ' בגי העיר והכי איתא שם לוקחין תיבה פי' ממעות בהכ"נ שמכרו א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן ל"ש אלא בהכ"נ של כפרים אבל בהכ"נ של כרכים כיון דמעלמא אתו ליה לא מצי מזבני ליה דהו"ל דרבים וכתבו התוס' שם ד"ה כיון דמעלמא קאתו ליה נראה לפרש הכי כיון שרוב בני אדם רגילין ללכת שם להתפלל אע"פ שאינם נותנים כלום בבנינו מ"מ כיון דלדעת אותם רבים נעשה חמור קדושתו ואינן יכולין למוכרו. ועוד יש לפרש כיון שרבים נותנים בבנינו ובשאר צרכיו ובסמוך נמי דקאמר רב אשי דאדעתא דידי קאתו היינו מה שנותנים בו לעשות רצונו ע"כ דברי התוס':

והנה נראה דהרא"ה סבר כטעם הב' של התוס' דלפיכך זכו כל העולם משום שכולם נותנים לצורך בנינו דהרי מפורש בהרא"ה דהבן זוכה מכח ירושת אביו ואם לא נתנו מעות לצורך בנין מאי ירושה איכא הכא, ולכן הנולדים שלא היו בשעת הבנין ולא נתנו לצורך בנין בהכ"נ לא זכו בביהכ"נ אם לא מכח ירושה אחר מיתת אביהם אבל לפ"ז קשה למה ליה להרא"ה לומר דלא זכו משום דנולדו אח"כ אפילו נולדו מקודם שנבנה הביהכ"נ ג"כ לא זכו משום דלא נתנו מעות לצורך הבנין ולא סייעו כלום בבנינו, וזה ודאי לא אפשר לומר דהרא"ה ס"ל כשיטה הראשונה שבתוס' שזכו הרבים בביהכ"נ של כרכים משום דמתפללים שם ממקומות אחרים וחמירא קדושתיה ומפורש בהרא"ש שם יותר דבני העיר שבנו הביהכ"נ הקדישוה לדעת כל העולם, ולפ"ז הוא קנויה אף לנולדים דהרי הקדישוה לכל מי שיבא לשם ויתפלל שם הרי הוא שותף בביהכ"נ, והרי האבות ג"כ לא נתנו מעות ורק זוכים משום דנבנה לצורכם וא"כ גם בבניהם הנולדים נבנה לצורכם:

ולכאורה היה באפשר לומר דהרא"ה בשיטת הסוברים דבשל כרכים זוכים הרבים משום דהקדישוה בשעת בנין לצורך רבים ואף למי שיבא מסוף העולם ויתפלל והא דנולדים לא זכו משום דאין להם יד לזכות דקטן אין לו זכי', ואך לפ"ז היה לו להרא"ה לומר דלא זכו עד שיגדילו ועוד אף לקטן יש זכיה מפני דרכי שלום, ואך יש לומר דלא שייך כאן זכי' לקטן מפני דרכי שלום דכל טעם דדרכי שלום היא משום דלא אתי לאנצויי כמפורש בגמרא ב"מ ד' ח' ע"א ובביהכ"נ לא שייך אתי לאנצויי דנשאר לעולם בקדושתו וממילא אין לו זכי' מטעם דרכי שלום:

ועוד אם הטעם דאין להם זכיה בחיי האב משום דאין להם יד א"כ למה כתב הרא"ה אע"פ שמתחילה זכו אותה לכל העולם דמשמע בבהכ"נ של כרכים כן הוא ובשל כפרים זוכים הנולדים ואי דאין להם זכי' גם בשל כפרים לא יוכלו לזכות, ואך באמת אין זו דיוק דיוכל להיות דנקט הרא"ה בשל כרכים וכש"כ בשל כפרים דמה ביהכ"נ של כרכים דאין זכיית הרבים מחמת שנתנו מעותיהם לצורך בנינם לא זכו הנולדים ופשיטא בשל כפרים ודאי אינם זוכים הנולדים אבל קשה כדאקשינן היה לומר שלא זכו כ"ז שלא הגדילו וכמו שכתבנו. והיה מקום לכאורה לומר אע"פ דביהכ"נ של כרכים בנו לצורך כל מי שיבא להתפלל שם ואפילו מסוף העולם, מ"מ אינם זוכים הבנים בחיי אביהן דהרי אביהם של הנולדים קדמו וזכו ואותן שנולדו אח"כ אין להם מה לזכות אף כשהגדילו דהרי אבותיהם תחילה זכו ולא השאירו מקום לזכות אחריהם רק אחר מותם מכח ירושה, ואמנם זה ליתא מתרי טעמי אחד אחרי דאין זכות של האבות מחמת נתינת מעות לצורך ביהכ"נ רק שנבנה לצורכם והקדישום לצורך כולם א"כ לא זיכו הבונים הבהכ"נ להרבים רק להתפלל ולא שיהיה להם זכות ממון בביהכ"נ וא"כ לבד דאין להם מה להוריש לבניהם דלא זיכו להם הבונים שיהיה להם זכות להוריש, עוד היה נראה דאף האבות בעצמם לא אפשר להם לזכות אגב ביהכ"נ דאין להם זכות בהממון, וא"ת דלא בעינן לקנין אגב שיהיה גוף הממון שלו כמפורש בש"ע חו"מ סי' ר"ב בש"ך סק"ב דקרקע בשאלה ומטלטלים במתנה קני המטלטלין באגב א"כ כיון דלא בעינן שיהיה לו בגוף הממון הרי יוכלו גם הנולדים לזכות באגב בהכ"נ מטעם ששאול גם להם המקום להתפלל שם דהרי הכל יודעין דבתחילה כשבונים ביהכ"נ דעת הבונים לצורך כל איש ישראל בין קטן ובין גדול שיתפלל שם וא"כ הוא שאול גם להם ולמה לא יקנו אגב ביהכ"נ:

ועוד נראה לענ"ד ברור דהרא"ה הוא מהפוסקים דשאלה לא מהני לקנות אגבה מטלטלין, דהרי מפורש בב"י וד"מ סימן ר"ב ובש"ע שם בהג"ה דיכול להקנות אגב מקומות ביהכ"נ אע"פ שהמקומות של רבים וכ"א יושב על מקום אחד הוי כמו שאול לו ומקנים על ידם א"כ מפורש דעת הפוסקים דמהני לקנות ע"י מקומות ביהכ"נ אף במקומות שאינם שלהם ולפ"ז כח הבן יפה כמו כח האב ואף אם נאמר דהאב זכה בביהכ"נ והבן אינו זוכה כלום בביהכ"נ כ"ז שהאב קיים מ"מ הרי שאול מקום של האב להבן להתפלל שם וא"כ יוכל לזכות ע"י המטלטלים ולמה כתב הרא"ה דאין זוכה אגב ביהכ"נ וע"כ דעת הרא"ה דשאלה לא מהני לקנות אגבה וא"כ למה האב זוכה אגב ביהכ"נ, אם יאמר דבשל כרכים זוכים מטעם שנבנה לצורך כל העולם, ולכן נראה ברור דהרא"ה סבר כשיטה השניה שבתוס' דלהכי של רבים אינם יכולים למכור משום דרבים נותנים מעות לצורך ביהכ"נ והנולדים דלא נתנו מעות לא זכו עד אחר מות אביהם מכח ירושה מאביהם והא דהקשינו על הרא"ה דלא הול"ל דלא זכו משום דנולדו אח"כ דאפילו היה נולדים מקודם אם לא נתנו מעות לצורך בנין ביהכ"נ לא זכו בבהכ"נ יש לומר דאורחא דמילתא נקט הרא"ה דכיון שנולד אח"כ ודאי לא נתן מעות וה"ה לדעתו אפילו הנולדים מקודם אם לא נתנו מעות לצורך בהכ"נ לא זכו אלא דנקט דבר ההוה ורגיל דהנולד אח"כ ודאי לא נתן מעות:

ומעתה דזכינו לדון דהרא"ה בשיטת הסוברים דשל רבים לא יוכלו למכור משום דנתנו הרבים מעות וסייעו בבנינו נבא לנידון שאלותינו ששאלנו באסר זע"ז הנאתם אם מותרים בביהכ"נ אם האוסרים הם אותם שהאבות שלהם קיימים, דנראה דנידון שאלותינו תלויה בשני השיטות דלשיטה שניה שבתוס' דבשל כרכים לא יוכלו למוכרם ע"פ ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר דאם הטעם דחומרא של כרכים הוא משום דכו"ע נתנו מעות וא"כ הבנים כ"ז שלא בא להם זכות מכח ירושה אין להם בביהכ"נ שום חלק וממילא בביהכ"נ של כפרים נמי כן הוא ולכן אם אסרו הבנים זע"ז הנאתם ואבותיהם קיימין לא אסרו זע"ז את ביהכ"נ אחרי דעוד לא זכו וזהו שיטה השניה שבתוספות ולטעם השני דבשל כרכים לא יוכלו למכור משום דהקדישום לכל העולם ואף אם לא נתנו מעות זוכים וזהו השיטה הראשונה שבתוס', א"כ כח הבנים שוים לכח האבות ויש להם זכי' כמו האבות ואף בביהכ"נ של כפרים כן הוא דאף מי שלא נתן מעות זוכה ובזה אין חילוק בין כפרים לשל כרכים כיון דאמרינן דבשל כרכים זוכים אף אותן שלא נתנו מעות אפילו הם מסוף העולם כן בשל כפרים זוכים הדרים בעיר זו אף מי שלא נתן מעות וא"כ לשיטה זו אם אסרו זע"ז ודאי אסורים בהנאה:

והנה איזה מהטעמים יותר עיקר, הנה רוב הפוסקים אחזו בהטעם הראשון של התוס' דבשל כרכים זוכים אפילו לא נתנו מעות ולא סייעו בבנינו, וכן מפורש ברא"ש ובטור וש"ע והרשב"א בחידושיו למגילה שם וכן משמעות לשון הרמב"ם בפרק י"א מהל' תפלה הלכה י' יעו"ש בכ"מ שכתב כי הרמב"ם סבר כהרא"ש, ואמנם דעת הא"ז הובא בהגהת הרא"ש שם כטעם השני של התוס' דזוכים משום שנתנו מעות והר"נ מביא שני הטעמים ולא הכריע והריטב"א בחידושיו מביא ג"כ שני הטעמים וכתב כי שניהם נכונים והרא"ה כפי שהוכחנו סבר ג"כ כטעם השני וא"כ הוי ספיקא דדינא והוי ספק דאורייתא ולחומרא:

וראיתי להרשב"א בחידושיו למסכת מגילה מתחילה הביא הטעם דבשל כרכים לא יוכלו למכור משום דרבים מסייעים בבנינה ונתנו מעות ע"ז, והקשה הרשב"א על שיטה זו, דלפ"ז לא תיקשי קושיית הגמרא שם במגילה מנגעים דא"ר יהודא אני לא שמעתי אלא מקום מקדש לבד הא בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאין אמאי הא דכרכים נינהו ואם הטעם דבתי כנסיות של רבים אינו נמכר משום דדילמא אחד מסוף העולם נתן מעות ניחא הא דמטמאין בנגעים משום דהוי בית של שותפות ושותפות מטמא בנגעים כמפורש במסכת יומא דף י"א ובתוספתא דנגעים דאחוזתכם קרינן ביה ולא מזדבין משום השותפין דליתנהו הכא, ורחוק הוא לומר דהכי קא מקשה דאם איתא דלא מזדבני משום דלא ידעינן מאן זבן בהו אם כן לא קרינן בהו אחוזתכם דאחוזתכם דידעינן מאי ניהו משמע עיין בירושלמי ע"כ דברי הרשב"א ז"ל:

ולדעתי מה שכתב הרשב"א ורחוק הוא לומר, דאחוזתכם דידעינן מאי ניהו משמע נראה דזהו שיטת רש"י ביומא דף י"א, דרש"י מפרש שם בראש ע"ב על תירוץ הגמרא הא והא דלית בה בית דירה והא דכרכים והא דכפרים מפרש רש"י דכרכים שהוא מקום שווקים ומתקבצים שם ממקומות הרבה והיא עשויה לכל הבא להתפלל ואין לה בעלה מיוחדים ודכפרים כל בעליה נכרים והרי היא כבית השותפין, והתם עיקר התירוץ הוא על נגעים לתרץ שני הברייתות דבחדא קתני דבתי כנסיות וב"מ מטמאין בנגעים ובחדא קתני דאינו מטמא בנגעים וע"ז משני דחילוק יש בין כפרים לשל כרכים וע"ז פירש"י כנ"ל א"כ ברור דעת רש"י דזה שאינו מטמא בנגעים הוא משום דשותפותם לא ידוע ואינו ניכר למי הוא משותף:

ונראה לי לומר דרש"י כאן במסכת יומא לטעמיה אזיל כפי פירושו בחומש (ויקרא א' פסוק ב') אדם כי יקריב מכם קרבן כו' תקריבו את קרבנכם פי' רש"י תקריבו. מלמד ששנים מתנדבין עולה בשותפות קרבנכם מלמד שהיא באה נדבת צבור היא עולת קיץ המזבח הבאה מן המותרות, ופי' הרמב"ן שם כוונת רש"י דאין חילוק לרש"י אח שנים השתתפו להביא קרבן או עשרה או אלף אבל קיץ המזבח הבאה מן המותרות לב ב"ד מתנה עליהן ולפיכך היא עולת צבור ונ"מ בין עולת צבור לעולה הבאה בשותפות הוא לענין סמיכה דעולת צבור אינו טעון סמיכה ופירשו לדעת רש"י דלא נקרא עולת ציבור שיפטור מן הסמיכה דווקא באם לב ב"ד מתנה עליהן אבל אם רבים משתתפים בה אפילו כל ישראל כ"ז שלא היה לב ב"ד מתנה עליהן נקראת עולת יחיד ומחויבים כל השותפים לסמוך עליה, והרמב"ן שם דעתו דאם השתתפו בם רוב ישראל נקראת עולת צבור אפילו בלא לב ב"ד מתנה עליהן ובמיעוטן נידון כיחידים וטעון סמיכה, והנה לדעת רש"י דאפילו רוב ישראל משתתפים בעולה עכ"ז נקראת עולת יחיד א"כ ירושלים צריך להיות מטמא בנגעים דאינו נקראת צבור רק שותפות אפילו אם לא נתחלקה לשבטים מ"מ נקראת אחוזתכם וע"כ דאינו מטמא בנגעים מטעם דבעינן אחוזתכם דידעינן מאן ניהו. אבל הרשב"א ס"ל כהרמב"ן רבו שם דאם השתתפו רוב ישראל בקרבנם הוי נקראת עולת צבור וא"כ ירושלים לא נקרא אחוזתכם דשותפות הוא לכל ישראל וכן בתי כנסיות ובתי מדרשות של רבים נמי אינו מטמא בנגעים מטעם דהקדישום לכל מי שיבא להתפלל שם א"כ לא נקראת בית השותפות רק של רבים הוא וע"כ מוכרחין אנו לפרש כן כוונת הרשב"א דאם לא תפרש כן בדברי רשב"א אינו מובן כלל כוונת הרשב"א אף לפי פירושו דמפרש דבהכ"נ של רבים אינו נמכר משום דהקדישום לכל העולם ואין לה בעלים ולהכי לא מיקרי אחוזתכם לענין נגעים הרי אפילו אין לה בעלים ג"כ מקרי אחוזתכם דהוי שותפות לכל ישראל וע"כ לא מטמא בנגעים משום דלא ידעינן מאן ניהו הבעלים של ביהכ"נ דרבים, ואך כדפירשנו דהרשב"א בשיטת הרמב"ן ז"ל קאי, דבעולה אם השתתפו בה רוב ישראל נקראת עולת צבור ניחא, ואך צל"ע כיון דאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא ע"פ ב"ד א"כ דומה לעולת נדבה שבאה מן המותרות דנקראת עולת צבור משום דלב ב"ד מתנה עליהן וכן הכא בירושלים ג"כ נתקדש עפ"י ב"ד ונקראת של צבור ואינו צריך לטמא בנגעים ואמנם כיון דהש"ס קאמר דר' יהודה ות"ק פליגי שם במגילה אם ירושלים נתחלקה לשבטים לא הוי יתר משותפות, וכן בנידון ביהכ"נ של רבים דהקדישום לכל העולם לא נקרא אחוזתכם עכ"פ אתברר לן שפיר דמאי דהרשב"א הרחיק וכתב ע"ז כי רחוק היא קירב לנו רבינו הגדול רש"י ז"ל:

ואמנם ע"פ דבררנו בעז"ה דרש"י סבר דנתמעט מאחוזתכם שותפות שאינו ניכר מי הם הבעלים מ"מ בעיקר הפירוש למה ביהכ"נ של כרכים אינו נמכר נראה דסבר כהרשב"א משום דהקדישום לכל העולם דכן משמע לשון רש"י שם שהעתקנו שכתב והיא עשויה לכל הבא להתפלל לא משמע מדבריו שהטעם משום שנתנו מעות רק כטעם הפוסקים משום שהקדישום לכל העולם:

ואך אע"פ דרש"י נמי כהרשב"א ס"ל מ"מ מידי ספיקא לא נפקא והואיל דתירצנו נמי קושיית הרשב"א על שיטה זו שפירשו דביהכ"נ של כרכים לא מצי זבני משום שנתנו רבים מעות ומשום הכי הנולדים אחר הבנין אין להם זכות באותו בהכ"נ אלא מכח ירושת אביהם א"כ לא מצי אסרי בנודר ואוסר זע"ז ולפ"ז דהוי ספיקא דדינא בהא א"כ אם נהנו לא מלקינן ע"ז ואם יתחבר לזה עוד ספק יהיה מותר לגמרי מטעם ס"ס לדעת הפוסקים דס"ס מהני בדבר שיש לו מתירים או אפשר דאין זה מקרי יש לו מתירים כיון דהמודר אין בידו לשאול על הנדר וכבר דברנו ע"ד זה בסי' כ"ה:.

עוד נראה דאפשר לומר אע"פ דכתב הרא"ה ז"ל דהבנים אינם זוכים אגב ביהכ"נ משום דאין להם זכי' בבית הכנסת מ"מ מודה דיכולים לאסור זע"ז חלקם בבהכ"נ והא דאינם קונים אגב ביהכ"נ היינו טעמא דהרא"ה סבר דבקרקע שאולה אינה יכול לקנות אגבה מטלטלין בקנין אגב כדפרשנו לעיל שיטתו והנה הנולדים אין להם זכיה שיהיה גוף הממון שלהם אבל מ"מ שאול הוא לנולדים וכיון ששאול הוא להם להתפלל הרי יש להם בזה הביהכ"נ קנין פירות ואותן קנין פירות שיש להם יוכל לאסור על חבירו כמו שמפורש בשו"ע יו"ד סי' רכ"א בהגהות רמ"א סעיף ז' יעו"ש וכן מסתבר, ואע"פ דמפורש בש"ך יו"ד סי' רכ"ד סעי"ק א' דמצד התקנה לא יוכל לאסור ביהכ"נ על חבירו מ"מ זהו תקנה אבל מצד הדין ודאי אוסר וכן מפורש במג"א סימן קנ"ג ס"ק ל"ח:

וכ"ז שפלפלנו עד כאן אם יוכלו לאסור זע"ז ובררנו דתלוי בשני השיטות שפרשו הטעם דבהכ"נ של כרכים לא מצי למיזבן אי משום שנותנים הרבים מעות או שהקדישום לכל העולם, עכ"ז נ"ל דענין שאלותינו אינו אלא לענין בהכ"נ של כפרים דלטעם דבשל כרכים מפקיר ומקדיש לכל העולם אף שלא נתנו מעות ממילא בכפרים נמי הכי דזוכים כל בני הכפרים אף אותן שלא נתנו מעות ולטעם משום דנותנים מעות בבהכ"נ דכפרים נמי הכי הוא דלא זכו רק אותן שנתנו מעות אבל בבהכ"נ של כרכים איך שיהיה הטעם אפילו לטעם דהקדישום לכל העולם ואפילו בלא נתינת מעות זוכים בהבהכ"נ מ"מ אינם יכולים לאסור זע"ז מטעם דבהכ"נ של כרכים הוי כמו הר הבית והעזרות דמפורש במתניתין דלא יוכל לאסור וע"ש במתניתין נדרים דף מ"ח בר"נ וברא"ש דאין זו שותפות משום דהוי הפקר לכל ישראל וכן אפשר בבהכ"נ של כרכים דמפורש בשו"ע או"ח סי' קנ"ג דז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אילו יכולים למוכרו אפשר דהוי הפקר או הקדש לכל ישראל וזה שנקרא הקדש לכל העולם אין בכחו לאסור על חבירו אך מהמשנה דמחלק בין בהכ"נ להר הבית והעזרות משמע דאף בהכ"נ של כרכים נמי יכולים לאסור זע"ז ולא דמי להר הבית והעזרות, ומכאן ראיה לשיטת רש"י בחומש שביארנו דאף אם כל ישראל שותפים נקרא עולת יחיד ה"נ בבהכ"נ של רבים לא נקרא הפקר ויכולים לאסור זע"ז, ויש לומר דמחלוקת רש"י והרמב"ן תלוי בפלוגתת האמוראים במס' יו"ט דף ל"ט ר"נ אמר כרגלי מי שנתמלאו לו רב ששת אמר כרגלי הממלא ואמרינן במאי קמיפלגי מ"ס בירא דהפקירא הוא ומ"ס בירא דשותפי הוא וזה פשוט, וה' יאיר עינינו בתורתו ויקוים בנו נר לרגלי דבריך:

תוכן העניינים

אהל משה (קצנלבוגן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה