אור ברסלב

אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן

סימן לד

סימן לג

מה שכתבתי לאחי הרב הגאון המפורסם כו' מ' סענדר נרו יאיר כאור הבהיר אבד"ק אורלא יע"א:

הנה דבריו בפירוש המשנה דמסכת ערלה פ' ב' משנה ט"ז חתיכה של קדשי קדשים של פגול ונותר שנתבשלו עם החתיכות אסור לזרים ומותר לכהנים ופירש הרמב"ם דמיירי ביש שם ס' להעלות האיסור וכן מפרש הראב"ד בהשגות פ"י מהל' מעשה הקרבנות ולפ"ז קשה למה אסור לזרים והאריך בזה אחי הגאון נ"י ולא אכתוב פה דברי אחי כמ"ש הנוב"י בכמה מקומות כי אולי יצרפו הכותבים אליו דבריהם לספריהם ואך הנלענ"ד בפירוש המשנה זה ארשום פה:

הנה ידוע דבר שיש לו מתירים לא בטיל בתערובת במין במינו, ודבר שיהיה לו היתר לאחד ולאיש אחר יהיה אסור לעולם ונתערב עם היתר אם גם בזה אמרינן דבר שיש לו מתירים לא בטיל פליגי בזה אבות העולם הר"ש והרמב"ם סבירא להו דאף דההיתר הוא לאדם אחד מ"מ מיקרי דבר שיש לו מתירים ולא בטיל לשום אדם והרא"ש דעתו דלזה שיהיה היתר לא בטיל ולאנשים שלא יהיה להם היתר בטיל יעו"ש בדבריהם במסכת בכורים פרק ב' והובא קצת מזה במג"א או"ח סימן שי"ח, והנה ידוע שיטת הבה"ז בחדושיו למסכת כריתות והטורי אבן במסכת ראש השנה דקדשים אפילו לאחר זריקה ישנם בשאלה ופליגי על התוס' במסכת כריתות דלאחר זריקה לא מהני שאלה יעו"ש בדבריהם שהוכיחו כן מש"ס ערוכה במסכת שבועות פ' ג' דיש שאלה בהקדש אף לאחר זריקה ועיין בטו"א פ' ג' במסכת ר"ה ד"ה הרי הוא עובר על בל תוסיף, ואף כי רבים מגדולי האחרונים בספריהם ישבו קושיית הטו"א והעמידו דברי התוס' על נכון, וגם אנכי בעצמי אמרתי ישוב לדבריהם במק"א מ"מ אחרי הישובים מידי פלוגתא לא יצאנו ועיין תשובת רע"א סימן ס"ה שהאריך בזה וגם לדבריו מידי פלוגתא לא יצאנו:

ולפ"ז אפשר לפרש המשנה על דרך זה דפליגי בזה ר' שמעון ורבנן שם במתניתין דרבנן סברי דיש שאלה בקדשים אף לאחר זריקה, ולכן לזרים הוי דבר שיש לו מתירים ע"י שאלה וכמו שאמרו בנדרים בירושלמי דנדרים הוי דבר שיש לו מתירים ואך כהנים דאין בידם לשאול להם מהני בטול התערובות ומותר לכהנים ור"ש מתיר לכהנים ולזרים דסבר דלא מהני שאלה לאחר זריקה והוי דבר שאין לו מתירים, ואך מה שעומד לנגדנו הא דאיתא בברייתא במס' נדרים (נ"ט) דתרומה לא הוי דבר שיש לו מתירים משום דלא הוי מצוה לאיתשולי עלי' ודוקא קונמות הוי דבר שיש לו מתירים משום דהוי מצוה לאיתשולי על זה מחמת דהנודר כאלו בונה במה והמקיימו כאלו הקריב עלי' קרבן ולכן הוי מצוה לאיתשולי הא בכ"מ שאין מצוה לאיתשולי לא מקרי דבר שיש לו מתירים, ואך ניחא לי דבהאי גוונא דמתניתין מקרי דבר שיש לו מתירים, דהנה בטעם דבר שיש לו מתירים לא בטיל איכא שני טעמים אחד משום דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר וכן מפורש בפרש"י במס' ביצה דף ג' ע"ב ועוד חידש לן הר"נ במס' נדרים דף נ"ב דבר מחודש מאד והיא דעיקר הביטול מחמת כי חלוקים הם בהיתר ואיסור הוי דומה כאלו הן שני מינים ולר' יהודא עיקר החשיבות זה דהוי שוים בעצם לא מהני ביטול ולרבנן אזלינן בתר האיסורים אם שוים הם באיסור דומה להו כאלו הוי שני מינים שוים בעצם ולא בטלו ודבר שזה אסור וזה מותר הוי מין באינו מינו ולהו מהני ביטול ודבר שיש לו מתירים ומין במינו בעצם אע"פ דעכשיו הוה זה אסור וזה מותר והיה ראוי שיבטלו, אך מועיל דבר זה שעתיד להיות מותר לאחר זמן להשלים את השם לחשוב את האיסור להיתר גמור והוי מקרי שוים בשמם אחרי כי גם הם מין במינו בעצם וע"ש בפנים דברי הר"נ המחודשים ונחמדים:

ולפ"ז אני אומר דבדין המשנה דבישל חתיכה של קודש עם שאר חתיכות של חולין דהוי מין במינו בעצם ועוד שראוי הקודש שיעשה מזה חולין ע"י שאלה אף דאין מצוה בשאלתם מ"מ לא יוכל להתבטל כיון דאינם חלוקים לגמרי באיסור וגם הם שוים במינם. והא דתרומה בטיל במאה אע"פ דהוי מין במינו ואפשר בשאלה היה נ"ל לחלק דהנה תרומה אע"פ שישאול ע"ז הרי הדרא לטיבלא וטבל ג"כ אסור מדאורייתא א"כ לא הוי מין במינו אפילו לאחר הביטול ואע"פ דטבל ג"כ מקרי דבר שיש לו מתירים משום דיוכל לתקנו עכ"ז השאלה אינה מועיל להתירה לגמרי ומיקרי אינתיק מאיסור לאיסור וכבר האריך השאג"א החדש דאינתיק מאיסור לאיסור לא הוי דבר שיש לו מתירים, ואף דבחמץ בפסח כתב הרמב"ם בפרק ט"ו מהל' מאכלות אסורות דהוי דבר שיש לו מתירים אע"פ שגם לאחר הפסח אסור מטעם קנסא, לא דמי דחמץ מדאורייתא מותר לגמרי ולא נשאר עליו שום איסור, אבל בטבל נשאר איסור דאורייתא עליו ועוד חמץ בתערובות מותר לגמרי וטבל בתערובות אסור:

וכן מצאתי בפרמ"ג בפתיחה להל' תערובות ד"ה דשיל"מ ביאר דלטעם הר"נ בדשיל"מ אם נתערב ביצת טריפה ונולדה ביו"ט לא הוי דשיל"מ כיון דאף לאחר יו"ט ישאר איסור טרפה ולכן מיבטיל בטיל לאלתר, וכן אני אומר להיפך בחתיכה של קודש דלטעם הר"נ כיון דיש אופן בעולם להתירה מקרי דבר שיש לו מתירים ותרומה בעולם לא הוי דשיל"מ משום דהוי טבל גם לאחר שאלה, ולפ"ז היה באפשר לומר דבזה פליגי ר"ש ורבנן במתניתין, דלרבנן אסור לזרים דהוי דשיל"מ לדידהו ולכהנים לא הוי דשיל"מ ומועיל הביטול ור"ש חבר דזה לא הוי דשיל"מ אי משום דלאחר זריקה לא מהני שאלה וכדעת התוס' או דלא סבירא לי' לר"ש טעם הר"נ בדבר שיש לו מתירים:

שוב ראיתי דבאמת אם תרומה לא הוי דשיל"מ מטעם דאינתיק מאיסור לאיסור כמו כן בחתיכה של קודש דהרי לאחר שאלה אסור משום חולין בעזרה וא"כ צריך להיות בטיל גם לזרים, אך יש לומר דהנה מפורש ברמב"ם דחולין בעזרה הוי דרבנן וא"כ להרמב"ם דחמץ הוי דשיל"מ משום דאזיל לי' איסורו של תורה מיני' וכמו כן בהחתיכה, ואמנם מפורש בכסף משנה פ' ב' מהל' שחיטה הל' ג' דמפרש לדעת הרמב"ם דאסור חולין בעזרה מטעם הלכה למשה מסיני, ואך לענ"ד נראה מפורש ברמב"ם דהוי איסור דרבנן דהרמב"ם הלכות מאכלות אסורות פ' ט"ז הל' ו' כתב סתמא שהרי הן אסורין מדבריהן ולשון אסור מדבריהם משמע דאינו אלא מדרבנן וכן מפורש ברמב"ם בהלכות גנבה פ' ב' הל' ח' וז"ל אע"פ שחולין שנשחטה בעזרה אסורין בהנאה הואיל ואיסורן מדבריהם הרי זה חייב לשלם ד' וה' ולדברי הכ"מ למה חייב בד' וה' ולפ"ז מצינו לומר דלשיטת הר"נ הנ"ל בזה פליגי ר"ש ורבנן דלרבנן חולין שנשחטו בעזרה אינו אסור אלא מדרבנן ומן התורה מותר ולכן הוי דשיל"מ לזרים ור"ש לשיטתו דסבר בכמה מקומות בש"ס דחולין בעזרה אסור מן התורה ולכן לא הוי דבר שיש לו מתירים:

עוד נ"ל לחלק בין תרומה דהוי דבר שאין לו מתירים ובין קדשים לדברינו דהוי דבר שיש לו מתירים, דבאמת תרומה אחרי כי סרך מצוה אין כאן בשאלתו בטוח הוא כי לא ישאל על התרומה דלעולם לא ימצא בשאלתו שום תועלת דהנה בקונמות יש לו תועלת בשאלתו דאם לא ישאל על נדרו הרי רבע עליו איסור שאמרו הנודר כאלו בונה במה וה והמקיימו כאלו מקריב עליו ולכן נקראת דבר שיש לו מתירים דודאי הוא שישאול ע"ז להנאתו שלא יוכשל בעבירה, אבל בתרומה מטעם שלא יוכשל בעבירה ליתא הכא וגם שארי הנאות שיביאו לדבר זה לשאול ג"כ ליתא ולכן לא הוי דשיל"מ דהנה בתרומה אם ישאול על התרומה הרי יצטרך להפריש תרומה אחרת ואין שבח לפניו להחליף של זה בזה, אבל בקדשי קדשים מכל צד ישתדל לשאול ע"ז לא מבעיא אם נעשה פגול ונותר ודאי במכוון ישאול ע"ז בכדי שלא יוכשל באיסור נותר ופיגול ולר' יהודא דלוקין על לאו שאין בו מעשה ודאי ישאול ע"ז כדי שלא ילקה ואף דבקדשי קדשים קשה להמציא שילקו הבעלים דהרי הם אינם אוכלים הבשר שיעברו על איסור נותר, אמנם גם להציל אה חבירו הכהן מאיסור מלקות ג"כ ניחא לי' לאינש וגם יוכל להיות בקדשי קדשים הנוגע לבעלים שיחפש עצה לשאול על הק"ק כגון אם הפריש אשם תלוי בעבירה שהיה מסופק ולאחר התערובות נודע לו חטאו וצריך להביא חטאת וכאשר נתערב עם חולין כעובדא דמתניתין דלעיל יחפש עצה שישאל ע"ז בכדי לעשותו חולין לגמרי ולכן הוי דבר שיש לו מתירים לשיטת הר"נ דאחרי שיוכל להיות שישאל ע"ז הוי כמו מין במינו ומכש"כ כי ודאי יבא לידי שאלה, וזהו הכל אחד עם האמור בגמרא בקונמות מצוה לאיתשולי וכיון שכן הוי כאלו אתשיל עלייהו:

אך עדיין יש להקשות דהרי אין נשאלין על ההקדשות אלא מדוחק ואיך נחשוב זאת לדבר ברור שישאול עליו לחשבו לדבר שיש לו מתירים, ואך לדעתי היכא דנתערב מקרי כמו בדוחק וצ"ע:

ומצאתי בפרי חדש יו"ד סימן ק"א הכריח דהרמב"ם סבר דחולין בעזרה הוי דאורייתא ומה שכתב בפ' ט"ז ואסורין מדבריהם משום דמה שאינו מפורש בתורה נקרא דבריהם, ולדעתי מוכרח מן זה שמפורש בהל' גנבה דחייב בד' וה' מפורש הוא דהוי דרבנן דאלו היה מן התורה למה חייב בד' וב' והאמת שהרמב"ם קורא לאינו מפורש בתורה דברי סופרים אבל מדבריהם שכתב משמע דהוי דרבנן לגמרי ואי כדעת הפ"ח היה לו לומר דברי סופרים וכן מצאתי בהמ"מ החדש ומה שאינו מחויב בכסוי הוא משום דלא גרע מטריפה דרבנן אך כיון דרבנן הטריפו בודאי לא מטעם ספק פטור מכסוי:

תוכן העניינים

אהל משה (קצנלבוגן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה