אור ברסלב

אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן

סימן לב

סימן לא

והדברים האלו כתבתי לאחי הרב הגאון סוע"ה שלם במעלות ומדות תרומיות מו"ה סענדר נ"י אבד"ק אורלא, והשיג במעט מקומות עלי ומתוך דברינו נתחדש לן עוד איזה דברים נכונים בענינים אלו ונבארם בעז"ה:

והנה כתב אלי מה שנראה לו לפרש בדעת הרמב"ם פ"א מהל' איסורי מזבח וארשום דברי אחי נ"י בקצרה וזהו דהנה אמרינן בש"ס חמורה לענין כל מאי דאמר רחמנא לא תעביד פריך הש"ס והרי המקדיש בעל מום למזבח דרחמנא אמר כל אשר בו מום לא תקריב ותנן המקדיש בע"מ אע"פ שהיא בלא תעשה מה שעשה עשוי, ומשני שאני הכא דאמר קרא ולנדר לא ירצה רצוי הוא דלא מרצי הא מקדש קדשי, והנה ידוע הסוגיא בתמורה כ"ה ע"א אמר ליה רב עמרם לרב ששת אמר על הבכור עם יציאת רובו עולה עולה הוי או בכור הוי עולה הוי דכל פורתא ופורתא דקא נפיק הוא כליל או בכור הוי דכל פורתא ופורתא דקא נפיק במילתיה הוא לישנא אחרינא שכן קדושה חיילה עליו או דילמא בכור הוי שכן קדושתו מרחם ואמר ליה רב ששת מאי תיבעי לך היינו דבעי אילפא אמר על הלקט עם נשירת רובו יהא הפקר לקט הוי או הפקר הוי לקט הוי שכן קדושתו בידי שמים או דילמא הפקר הוי שכן זוכין בו עניים ועשירים ואמר אביי מאי תיבעי ליה דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ה"נ דברי מי שומעים ובודאי שומעים לדברי הרב והוי לקט דקודשא בריך הוא עבדיה לקט וכן ה"נ קדושת בכור קדים, ע"כ הסוגיא. והנה במי שדימה שמותר להקדיש בעל מום למזבח יש לנו בכאן שני מניעות אחד דהוי הקדש טעות והשני מפני שהוא בעל מום וכיון דאמרה תורה ולנדר לא ירצה דריצוי הוא דלא מרצי הא הקדש הוי א"כ גילתה לנו התורה דמניעת בעל מום לא הוי מניעה ולכן לא יוכל דברי התלמיד למנוע הקדושה ואמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין זהו תורף דברי אחי הגאון נ"י:

ולדעתי אין זו דמיון לההיא דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין דהתם מיירי בשתי קדושות הבאות ברגע אחד ומסופקין איזה קדושה חזקה לדחות קדושה השניה בזה אמרינן קדושה שהיא של שמים היא יש לה כח יותר לדחות קדושה השניה שבא ע"י קדושת פיו משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין אבל בנידון דהרמב"ם במי שדימה שמותר להקדיש לא יוכל להיות עדיפא קדושת בעל מום למזבח מקדושת תמימים למזבח והרי בקדושת תמימים דודאי גזרה רצונו דיחול הקדושה ומ"מ בטעות אינה קדוש ואיך יהיה עדיף קדושת בעל מום מקדושה דתמימה ואי משום דכתיב ולנדר לא ירצה דמשמע מזה דאינו מרוצה אבל קדוש הוא זהו אם אינה בטעות אבל בטעות לא יוכל להיות דקדוש דהקדש טעות אינה הקדש ואיך יוכל להיות בהמה קדושה מאליה בלי רצון הבעלים לכן בזה לא נראו דברי אחי נ"י:

עוד כתב אחי נ"י דלהכי שור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם בו זכה משום מה כח ב"ד יפה ודבר שנעשה בפני ב"ד ונידון בפני ב"ד נשאר בקיומו, וסמך דבריו על הסוגיא דיבמות (ד' צ"ב) ניסת עפ"י ב"ד תצא ופטורה מן הקרבן ובגמרא שם אמרו דליתא למתניתין מדתני בי מדרשא דתני' הורו ב"ד ששקעה חמה ולבסוף זרחה אין זו הוראה אלא טעות ור"נ אמר הוראה והתם פליגי משום דאמרינן סמכו אעד שהעיד אבל במקום שיד ב"ד הם בעצמם הם הגורמים ודאי זו הוראה היא ולא טעות זהו תורף דבריו ולא נראה בעיני דבריו כלל ודאי דכח ב"ד יפה אבל כ"ז במקום שעשו תקנה כמו בזה שהתקינו שלא יעשו ב"ד במקום אחר לבטל הגט ע"ז אמר רשב"ג מה כח ב"ד יפה שאם בטלו אינו מבוטל או דאמר לעשרה כתבו גט לאשתי וביטל זה שלא בפני זה ועוד כדומה כמו ביתומים שבאו לחלוק הובא שם גיטין (ל"ד ע"א), אבל לא מצינו כח ב"ד יפה במקום שטעו הב"ד והלא ב"ד שטעו בדבר משנה חוזר ובטעו בשיקול הדעת דאינו חוזר משום דיש סברא ג"כ לדבריהם אבל לא היכא דהב"ד בעצמם יאמרו שטעו מחמת העדים ואף במקום שאמר רשב"ג מה כח ב"ד יפה לא פסקינן כדבריו, ועיין שו"ע חו"מ סימן ק"ט שם ובשו"ע אה"ע סימן קמ"א ולכן במקום הזה אינם עולים יפים דברי אחי הגאון נר"ו:

תוכן העניינים

אהל משה (קצנלבוגן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה