אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן
סימן כח
רבינו הגדול בספר צל"ח על פסחים ריש פרק כיצד צולין נסתפק אם נצלה כבד בתנור גרוף על קרקע התנור ונצלה מחום התנור אם מותר לאכול או אסור משום דדם הזב מכבד חוזר אליו כמו בבישול בקדירה ומסיק לאסור כיון דאין לדם מקום לזוב ואם נצלה באויר התנור מחמימות התנור מותר דזה נקרא צלי, ואך בקרקע התנור אסור משום דאין לדם מקום לזוב:
ונראה לענ"ד כיון שנצלה מחום התנור נקרא צלי ולא בישול, א"כ יש מקום להקל אפילו בנצלה מקרקע התנור, דהנה מצד הדין היה לנו להקל אף בבישול הכבד כמפורש בש"ע יו"ד סימן ע"ג דנתבשל בלא בשר שרי מטעם דהכבד אוסרת ואינה נאסרת ורק אנו נוהגין לאסור דחיישינן לדברי הרמב"ם והוא היש מי שאוסר בשו"ע דפוסק כרבנן דר' יוחנן בן נורי דהכבד בולע, ואך לא נהגו לאסור רק בבישול אבל לא נהגו לאסור בצליה וכיון דרבינו בעצמו הוכיח שם דנצלה מחום התנור ג"כ אפשר לומר נורא משאב שאיב ואך רצונו לאסור הוא משום דאין לדם מקום לזוב ובצלית כבד אין זו חששא דהרי אפילו בקדירה מותר מצד הדין ורק אסור משום המנהג ובהאי גוונא לא מצינו מנהג וא"כ אוקמי אדינא ומצד הדין מותר. וראיה לדברינו דהנה באמת יש להקשות למה מתירים לצלות הכבד אגומרי דהרי לא מצינו בש"ס צליי' לענין כבד רק אשפודא כדאיתא בפרק כל הבשר רב אשי איקלע לבי רמי בר אבא חמוה חזיה לבריה דרמי בר אבא דקא שפיד כבדא עילוי בשרא אמר כמה יהיר האי מרבנן אימור דאמר רבנן דיעבד לכתחלה מי אמור וזהו לענין בישרא אמור דלכתחילה אסור משום דדם הכבד. נופל על הבשר אבל כבד לחודא ודאי שרי על השפוד וא"כ לא נמצא בגמרא צליית כבד רק בשפוד ולא באופן אחר, וא"כ מי הגיד לנו דאגומרי מותר, והן אמת דבישרא אגומרי פליגי רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי והלכה כדברי המיקל מ"מ כבד אפשר דגרע מבשר וכשיטת רש"י בפרק כל הבשר כבדא מה אתון ביה דכבד גרוע מבשר ולא מהני מליחה בכבד וע"ש בתוס' ד"ה כבדא. ועי"ל בענין אחר, וא"כ למה מותר לצלות הכבד על גומרי דהרי לא מצינו בגמרא רק אשפודא וע"כ דנוהגין לצלות הכבד אגומרי הוא משום דסמכינן על זה דהכבד אוסרת ואינה נאסרת ומותר מצד הדין אפילו בבישול בקדירה מהאי טעמא נוכל להקל גם בנצלה בתנור גרוף וקטום על חרסי התנור ע"כ מותר משום דהכבד אינה נאסרת ואך אם היינו אומרים דזה נקרא בישול היה בכלל מה שכתב הרמ"א בשו"ע דנוהגין לאסור אבל כבד מוכרח מאסכלא שאינה מנוקבת דזהו בכלל צלי והראיה דאסכלה מנוקבת מותר לצלות בו הפסח כתב הרמב"ם בפרק ח' מהלכות קרבן פסח הלכה ט' לפיכך אם היה כלי מנוקב כדי שתשלוט בו האור צולין עליו וא"כ מוכח מהרמב"ם דהאיסור בשאינה מנוקבת היא דנקרא צלי מחמת דבר אחר ולא צלי אש וא"כ דאסכלה שאינה מנוקבת נקרא צלי א"כ אם צולה הכבד בחרסי התנור ודאי דנקרא צלי ולא נקראת בשם בישול וכיון דאין זה בישול לא מצינו בזה מנהג לאוסרו, ועוד כי המנהג לאוסרו הוא בדבר השכיח חשו להאומרים דהכבד בולע ולא בדבר שאינו שכיח, לכן נראה דאפשר להקל בזה דנצלה מחמת חרסי התנור ובפרט בדם שבשלו דרוב הפוסקים סברי דמדרבנן היא וכל האיסור בכבד שנתבשל הוא מחמת המנהג לכן יש להקל: