אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן
סימן כז
שם סימן ל"ה סעיף ה' אבל אם הם שוה בשוה מכל צד ג' או ארבעה אונות ועומדות כולם בדרי דאונא כשר, ויש לדקדק בלשון הרמ"א שהצריך להיות עומדים כולם בדרי דאונא הא אפילו אין עומדים בדרי דאונא כשר דהרי הוא פסק לעיל בסעיף ג' דהמנהג להכשיר יתרת מקמא אפילו אין עומדים בדרי דאונא ולמה בכאן הקפיד הרמ"א שיהיו עומדים בדרי דאונא לזאת היה נלע"ד דעת הרמ"א דבעינן תרתי לטיבותא דוקא היינו שיהיו עומדים בדרי דאונא ושיהיו שוה בשוה משני הצדדים דאם אפילו שוה בשוה משני הצדדים רק אינם עומדים בדרי דאונא הוי טריפה מטעם תרתי לריעותא כמו שכתב הט"ז בסעיף קטן א' סעיף ב' לענין חילוף יעו"ש שכתב ונ"ל דבמקום דאיכא ריעותא אע"פ דלא מטריף בשבילה מ"מ מצטרף בהדי ריעותא דלעיל וטריפה וכן הרש"ל בעצמו הובא דבריו בש"ך סעיף קטן כ"ב וכן הכא בעינן שוים האונות דבאמת צריך להיות תלתא מימין ותרתי משמאל וא"כ אם הם שוים הוי ריעותא ואם נוסף ע"ז עוד ריעותא דאינם עומדים בדרי דאונא הוי תרתי לריעותא וטריפה והא דיתרת מקמא כשר ג"כ אינו אלא במקום דלא מצטרף לזה עוד ריעותא ואע"פ שכתב הרמ"א דהמנהג להכשיר כל יתרת מקמא אפילו אינה עומדת בדרי דאונא הוא משום דיתרת מקמא לדידן אינו גדר ריעותא כלל אבל אם שוים משני הצדדים סבר הרמ"א דזהו בגדר ריעותא ועפ"ז אפשר לתרץ קושיית הש"ך והט"ז בשני וורדות שהקשו דהוי יתרת מקמא ולמה אנו מטריפין ובזה מתורץ בטוב טעם: