אור ברסלב

אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן

סימן כב

סימן כא

ע"ד המרדכי בשם רבינו משולם סוף חולין דדבר המעורב מתחילת ברייתו לא בטיל וכבר האריכו על דבריו רבותינו האחרונים אשר מימיהם אנו שותים ועיין מל"מ פרק א' מהלכות מטמאי משכב ומושב הלכה י"ד ובנוב"י מהדו"ת סימן נ"ד ודברי הגאון שם מתוקים מדבש ואני העני נבזה וחדל אישים מצאתי בעז"ה ראיה ברורה להמרדכי דבדבר המעורב מתחילת ברייתו לא שייך ביטול מהא דאמרינן בפרק בהמה המקשה (דף ס"ט) בעי ר' ירמיה מהו לחוש לזרעו פירש רש"י של עובר זה שהוציא ידו ונשחטה אמו והוציאוהו חי וגדל ובא על בהמה והוליד מהו שיאסר אבר כיוצא בו הנולד ממנו ובגמרא היכי דמי אילימא דאזל אבהמה מעלייתא מאי איריא האי דאית ביה איסור יוצא אפילו בן פקועה דעלמא נמי כו' לא צריכא דאזל אבן פקועה דכוותיה מאי אבר מוליד אבר וחותך ליה ושרי או דילמא מבלבל זרעיה ואסור כל הולד משום אותו אבר, ועיין ברש"י דאליבא דחנניא קא בעיא לה, ולכאורה קשיא למה אסורה כל הבהמה אפילו אם אמרינן דמבלבל זרעיה וחוששין גם לזרע האב מכל מקום הא אותו אבר נתבטל בכל הבהמה, וזהו תערובת יבש ביבש וחד בתרי בטיל ושיטת הרא"ש ידוע בשרק גיד הנשה בפסקיו דבתערובת יבש ביבש חד בתרי בטל והאיסור נהפך להיות היתר וא"כ למה אסורה כל הבהמה משום דאינו ניכר איזהו האבר האסור, ואפילו תימא דאין זה נקרא יבש ביבש הא מינו הוא ומין במינו נמי מן התורה מותר חד בתרי אלא דרבנן הצריכו ששים והכא הוה ספק ששים ולפעמים הוי ודאי ששים בכל הבהמה נגד האבר שיצא וא"כ למה אסורה כל הבהמה, ואדרבה כל הבהמה צריכה להיות מותרת דהוי כמו נשפך האיסור ורוב ודאי היה דפסקינן בש"ע סימן צ"ח סעיף ב' דמותר ולא גרע הכא מהתם דהאיסור יוצא נתבטל ברוב וספק אולי יש בה ששים ולמה אוסרין כל הבהמה, ובודאי קושיא גדולה היא, אלא נראה ברור דהכא לא שייך ביטול משום דמעורב הוא האי אבר שיצא עם כל הבהמה מתחילת יצירתו והיינו ברחם דבהמה זו שיש בה האיסור יוצא הולד שבא מבהמה זו ומבהמה דעלמא לעולם היו מעורבים ובדבר המעורב מתחילת ברייתו ליכא ביטול ולהכי אסורה כל הבהמה אי אמרינן מבלבל זרעיה, וזה כמעט ראיה שאין עליה תשובה:

עוד יש לומר לדברי הט"ז בסימן י"ג סעיף ג' שמצא בבהמה עובר ואינו טעון שחיטה והביא הט"ז שם בשם הטור והרא"ש דדמו אסור וחלבו מותר וכתב הרא"ש הטעם דדמו אסור לפי שהיא נבלע בכל הגוף וחשוב כדם האיברים של הבהמה עצמה, וביאר הט"ז דבריו דלמה לא יהיה גם החלב נחשב כחלב של בהמה עצמה והסביר הטעם דהדם שבעובר מתערב עם דם הבהמה עצמה שהעובר נתהוה ונזון ממנו ע"כ לא עדיף מדם הבהמה עצמה, ולפי דברי הט"ז היה באפשר להקשות דיבטל דם הבהמה בדם העובר אף כי דם הבהמה מרובה מדם העובר מ"מ זה שהולד ניזון מדם הבהמה הסברא מחייבת דדבר מיעוט הוא, ואך אם נאמר דהרא"ש כהמרדכי ס"ל דבדבר שמעורב מתחילת ברייתו ליכא ביטול ניחא, אבל באמת אין זה הכרע דמי יודע שהוא דבר מועט זה שהעובר נזון מדם הבהמה ובפמ"ג שם ראיתי שקילס מאד לטעם הרבינו נסים שאמר דמו אסור מטעם דכתיב בעובר כל בבהמה תאכלו ודם לאו בר אכילה היא רק שתיה ולא אבין דבריו כלל חדא דשתיה בכלל אכילה היא והש"ס בשבועות (דף כ"ג) למד כן מפסוקי התורה, ועוד דבירושלמי פרק ב' דמעשר שני הובא בתוספות שם ד"ה גמר שכר שכר למד מפסוק זה דכתיב וכל דם לא תאכלו דשתיה בכלל אכילה א"כ בדם גופא כתיב אכילה ולכן דברי הר"ן תמוה בעיני ולא אדע למה הפמ"ג שיבח טעם הר"נ וצ"ע, והנה במל"מ פרק א' מהלכות מטמאי משכב ומושב הלכה י"ד הקשה על חכמי אשכנז הש"ך והט"ז שאמרו ביו"ד סימן י"ד דחלב מן האבר שיצא חוץ למחיצתו נתבטל בשאר החלב מטעם דהוי ספק אם יש ששים כנגד החלב האסור וספק ששים במין במינו מותר דמדאורייתא ברובא בטל כך כתבו הש"ך והט"ז ובהגהת דו"פ וע"ז תמה המל"מ איך לא חשו חכמי אשכנז לדברי הרבינו משולם דדבר המעורב מתחילת ברייתו לא בטיל והנוב"י במהדו"ת סימן נ"ד חידש בכאן דבר גדול ואמר דזה שאמר רבינו משולם דבדבר המעורב מתחילת ברייתו לא מהני ביטול זהו אינו אלא שאינה בטל ברובא משום דזה שמתבטל ברוב זהו ילפינן מסנהדרין ובעינן כי התם שלא יהיה מעורב מתחילת ברייתו אבל בביטול בששים שזהו מצד נתינת טעם וכיון שאינו נותן טעם ודאי בטל אף מתחלת ברייתו, וסברת הנוב"י היא צחה ומצוחצחה מאד אבל קשה הן אמת שאינו נותן טעם אבל כיון דרוב אינו בטל א"כ נשאר גוף האיסור שם וגוף האיסור ודאי אינו מתבטל אף אם יש בה ששים ודומה הדבר לגיד הנשה דאין בו טעם ומ"מ אסרה רחמנא, אבל באמת לא מצינו באיסורים שאינו נותן טעם שיהיה אסור רק אם האיסור ניכר ולא בשאינו ניכר כלל וכמו דאמרינן בסימן פ"א סעיף י"ח ובסימן ק"ג בהג"ה ס"ס ב' כגון היורה שמתיכין בו הדבש אע"פ שיש שם רגלי הדבורים לא נאסרה היורה וכל כיוצא בזה, וא"כ דברי הנוב"י נשאר בקיומו, ומצאתי להגאון המחבר ספר עונג יום טוב שמשיג על הנוב"י הנ"ל כקושייתינו דכמות האיסור לא נתבטל ואימתי מהני ששים אם מתחלה נתבטל האיסור ברובא אבל כיון דביטול ברוב ליתא נשאר האיסור במקומו יעו"ש, והאריך בזה הגאון הנ"ל להביא ראיה לדבריו יעו"ש בספר עונג יום טוב חלק יו"ד סימן י"ב אבל לדעתי העניה נראה ברור דאינו כן דלו יהיה כי מונח שם איסור בלי שום ביטול אבל לא עדיף איסור זה מרגלי הדבורים המבואר בשו"ע או שארי דברים שאינם נותנים טעם כיון דהתורה לא אסרה דברים האסורים רק אם נהנה מהם אבל כל שאינו נהנה ממנו מה איסור יש בו ואף איסור דרבנן אין כאן וזה פשוט ואין צורך להאריך בזה, וממילא כל דברי הטו"ז והש"ך והב"ח בענין החלב ניחא מאד דהרי אין כאן שום טעם איסור, אמנם אחרי שהקשו הגאונים הנ"ל בעצמם דילמא האי אבר שיצא חוץ למחיצתו נותן יותר חלב מכל אברי הבהמה וא"כ יוכל להיות בשכנגדו באינו מינו היה נותן טעם וא"כ הדרא קושיין לדוכתיה איך מתירים החלב הא כל ההיתר של הנוב"י אינו אלא משום דאין בה טעם ובטל בששים אבל היכא דספק אם יש בה ששים וביטול ברובא ליתא ואם כן צריך עיון איך מתירים החלב שיש בהבהמה אבר אחד האסור:

ונראה דיש להתיר מטעם זה, דהנה בעלי התוספות רבים הם והם חולקים על רבינו משולם דבדבר המעורב מתחילת ברייתו נמי שייך ביטול ועי' במל"מ שם שהביא בשם חכם אחד דהתוספות דזבחים פליגי על הרבינו משולם ע"ש דף כ"ה היא בפנים ורגליה בחוץ חתך ואח"כ שחט כשירה שחט ואח"כ חתך פסולה ומפרש רש"י הטעם משום דמעורב בזה דם הרגלים שנפסלו ביוצא וכתבו התוספות שם דאינו בטל ברוב משום דבמקדש גזרו שלא יבטל ברוב, אבל אלולי המקדש מוכח מהתוס' דבטל אף דמעורב מתחילת ברייתו, ואמנם המל"מ דחיק א"ע ופירש בכוונתם בשארי דמים יעו"ש במל"מ, אבל לבד שזהו דוחק עוד מוכח ממקומות אחרים דהתוספות סברי דבטיל אף מתחילת ברייתו דהרי כתבו התוספות בבבא קמא (דף ס"ט ע"א) בתוספות ד"ה כל הנלקט שהקשו התוספות שם וזה לשונם וא"ת כי קאמר כל המתלקט הא לא היה מועיל למה שגדל אח"כ ויש לומר דמה שהיו יכולים לתקן מתקנים, ועוד דשמא היה בטל ברוב הרי מפורש דאף במעורב בתחלת ברייתו נמי בטל ברוב, וא"כ אפשר להתיר החלב שיש בזה חלב מאבר אחד האסור מטעם ספק ספיקא אחר דילמא הלכה כרבותינו בעלי התוספות דאף בדבר המעורב מתחילת ברייתו נמי בטל, ואת"ל דהלכה כרבינו משולם דלא בטיל אולי יש בזה ששים וגם הוי ס"ס המתהפך נמי אולי יש בזה ששים ומותר אף לדברי רבינו משולם ואם אף ליכא ששים נמי מותר דילמא הלכה כרבותינו בעלי התוספות דבטל ברוב אף דבר המעורב מתחילת ברייתו וגם יש ספק ששים ומותר והוי ס"ס מעליא כמפורש בש"ך בדיני הספיקות, ולכן יש להתיר החלב מכל צד:

תוכן העניינים

אהל משה (קצנלבוגן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה