אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן
סימן כא
הגאון בפליתי סימן י"ג חידש דבר מחודש מאד על הא דאיתא בש"ע סימן הנ"ל סעיף ד', בן ט' חי שנמצא במעי שחוטה כשירה וגדל ובא על בהמה דעלמא והוליד אותו הולד אין לו תקנה בשחיטה, ונסתפק הגאון ז"ל אם בהמה זו שאין לה תקנה בשחיטה בא על בהמה אחרת והולידה אם יש תקנה לאותו הולד הנולד דלכאורה הדבר פשוט דגם לולד השני אין לו תקנה דהרי גם בו נמצא סימן אחד שחוט, ושוב המציא הגאון ז"ל דבר מחודש מאד דתלוי הדבר בפלוגתת הש"ך והבית חדש המבואר ביו"ד סימן י"ד סעיף קטן י"א לענין בן פקועה שבא על בהמה דעלמא והוליד שהולד אין לו תקנה בשחיטה מאי דינו בחלב היוצא מולד זה שבא מבן פקועה מצד האב ובהמה דעלמא מצד האם, אם חלב של אותו הולד אסור או שרי, דהב"ח סבר דחלב של אותו הולד מותר דהרי לאו טריפה היא כמו דאמרינן לענין שמוטה בסימן כ"ד סעיף ט"ו בהגהת רמ"א יעו"ש וכן הכא הולד שאין לו תקנה בשחיטה לאו טריפה היא רק שאין שחיטה מועיל בו מצד שסימן אחד שבו שחוט ולכן הולד שבא ממנו לא אפשר לומר עליו זה וזה גורם דכללא כייל לנו התוספת בפרק אלו טריפות דבשניהם היתר לא אמרינן זה וזה גורם, וא"כ הכא הולד אין לו תקנה כיון דאין לומר בזה זה וזה גורם מותר ואדרבה נשאר באיסורו אבל להש"ך שם סעיף הנ"ל דחלב היוצא מבהמה שמצד אחד היא פקועה ומצד אחד היא בהמה דעלמא החלב אסור דהרי בהמה שסימן אחד שבה שחוט הוי טריפה וא"כ שייך בולד הבא מפקועה ומבהמה דעלמא זה וזה גורם דהרי ולד זה שאין לו תקנה בשחיטה הוי איסור מצד אחד ומצד השני הוי היתר ואמרינן בה זה וזה גורם ומותר:
והנה הסברן של הדברים למה לא אמרינן זה וזה גורם היכא דשני הצדדים היתר נלע"ד דעצם הדבר דאמרינן זה וזה גורם מותר זהו מטעם ביטול דהאיסור מתבטל בתוך ההיתר וכן מבואר בר"נ פרק כל הצלמים בהא דתניא ר' יוסי אומר נוטעין יחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהיא פירי יעו"ש בר"נ מפורש דזה וזה גורם הוא מטעם ביטול ובהיתר והיתר שנתערבו יחד דעת כמה פוסקים דלא מהני בה ביטול ולכן סבר התוס' דבשניהם היתר לא אמרינן בזה זה וזה גורם משום דהיתר בהיתר לא מהני בה ביטול ובחד צד אסור וחד צד היתר אז דוקא מהני ביטול ואע"פ דבחד צד היתר וחד צד איסור דאמרינן זה וזה גורם מותר ג"כ תקשה איך שייך בה ביטול דהרי ביטול צריך לכל הפחות רוב והכא שני הצדדים שוים מצאתי שהרגיש בזה בספר אבני מילואים להגאון קצה"ח בתשובותיו סימן ו' וכתב משום שאינו אלא גורם לא בעינן רוב יעו"ש היטב, ועיין בנוב"י מהדו"ת חלק יו"ד סימן קפ"ו האריך הרבה בדין ביטול היתר בהיתר ועפ"י דברי הנוב"י שם מתורץ קושיית הגרע"א בתשובותיו ח' הכתבים סימן קפ"ט ממשנה ערוכה פ"ט מכלאים וכן הקשה בהגהותיו לש"ע ולדברי הנוב"י שם לא קשה מידי ואכמ"ל ובמקום אחר הארכתי בזה הרבה:
ועפ"ז תתורץ קושיית התוספת פרק בהמה המקשה (דף סט) ד"ה תלתא כתבו התוספת תימא מאי קא מיבעיא ליה והא קי"ל דזה וזה גורם מותר ולפי מה שכתבנו דזה וזה גורם מטעם ביטול הוא לא קשיא מידי דהנה דעת רבינו משולם במרדכי סוף מסכת חולין דדבר המעורב מתחלת ברייתו אינו בטל, והארכנו בדברי רבינו משולם לקמן בסי' שאח"ז וא"כ בהמה שיש בה איסור יוצא כשבא על דכוותיה הוי מעורב מתחילת ברייתו ובדבר המעורב מתחלת ברייתו ליכא ביטול יעו"ש, ואמנם התוספת שנשארו בתימא דבריהם נכונים לשיטתם שבארנו לקמן דהתוספת סברי בכמה מקומות דאף בדבר המעורב מתחלת ברייתו נמי איכא ביטול:
ואמנם בגוף הדבר שהמציא הגאון פליתי בשם התוספת דבשני מיני היתר לא אמרינן זה וזה גורם קשה לי על זה מהסוגיא דפרק המקשה שם (דף ס"ט) בעי ר' ירמיה מהו לחוש לזרעו, ופריך היכי דמי אלימא דאזיל אבהמה מעליתא מאי איריא האי דאית ביה איסור יוצא אפילו בן פקועה דעלמא נמי וכוונת הגמרא להקשות אפילו בן פקועה דעלמא שאין בו איסור יוצא שבא על בהמה דעלמא והולידה אין להולד תקנה בשחיטה, ולדברי הגאון בשם התוספת אין התחלה לקושיא זו שהקשה הגמ' מאי איריא כו', דהרי בזה שיש בה איסור יוצא אפשר להתיר מטעם זה וזה גורם אבל בן פקועה דעלמא שאין בה שום איסור והבהמה דעלמא שבא עליה נמי מותר ודאי הולד אין לו תקנה משום דהכא ליכא למימר זה וזה גורם דבשניהם היתר לא אמרינן בה זה וזה גורם, ותמוה מאד קושיית הש"ס שמקשה מאי איריא האי דאית ביה איסור יוצא צריך להיות הולד אסור ואפילו בהמה דעלמא שהיא פקועה ואין בה איסור נמי אין לולד תקנה, ולדברי הגאון אדרבה פקועה דעלמא מיגרע גרע:
אכן כפי פירושינו לקמן להוכיח מהסוגיא הלזה כדעת הרבינו משולם שבמרדכי דבדבר המעורב מתחילת ברייתו ליכא דין ביטול האיסורים אתיא שפיר קושיית הגמרא שהקשה מאי איריא האי דאית ביה איסור יוצא, דלא שייך לומר משום דאית בה איסור יוצא עדיף דהוי בה היתר מחמת זה וזה גורם דהנה מעליותא דזה וזה גורם הוא מטעם ביטול כדפרשנו ובדבר המעורב מתחלת ברייתו ליכא ביטול וכיון דמעלה זו דזה וזה גורם ליתא א"כ ממילא האי דאית ביה איסור יוצא מגרע גרע מפקועה דעלמא שאין בה איסור כלל ואתיא שפיר קושיית הגמרא ולפי אשר ביארנו אזדא ליה בנינו דהפליתי שהמציא דבר נפלא דלהש"ך דחלב שבא מבהמה שמצד אחד הוא פקוע ומצד אחד היא בהמה מעליא החלב אסור וממילא יוצא הדין שבהמה שאין בה שחיטה בא על בהמה דעלמא הולד היוצא מהם מותר בשחיטה מטעם זה וזה גורם, ולדברינו לא מתקיים דינו דהרי לרבינו משולם לא יוכל להתיר אף בזה וזה גורם דהרי זה וזה גורם הוא מטעם ביטול ובכזה לא שייך ביטול כנלענ"ד: