אור ברסלב

אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן

סימן יט

סימן יח

עוד להרב הנ"ל.

מה ששאל כבודו למה השמיט הרמב"ם מימרא דרשב"ל סוכה (מ"ט ע"ב) בזמן שמנסכין יין על גבי המזבח פוקקין את השיתין לקיים מה שנאמר בקודש הסך נסך שכר לה' ובגמרא מאי משמע אמר רב פפא שכר לשון שתיה לשון שביעה לשון שכרות, ואם כן נראה מהש"ס דליכא שום חולק על ריש לקיש ורב פפא מפרש לדריש לקיש א"כ מהראוי לקבוע הלכה כריש לקיש ולמה השמיטו הרמב"ם ז"ל:

וזהו אשר השבתי, דהנה ראיתי בירושלמי שם מימרא דריש לקיש בשינוי לשון מש"ס דילן והכי איתא בירושלמי יוסי בר אשיין בשם ריש לקיש צריכין הספלים להיות פקוקין בשעת הניסוך מ"ט בקודש הסך נסך שכר לה' וידוע דהספלים אינם השיתין עצמם רק הכלים שמהם מנסכין לשיתין, וצריך ביאור במאי פליגי הש"ס שלנו שאמר פוקקין את השיתין עם הירושלמי שאמר פוקקין את הספלים ולא השיתין, ונראה דבהא ליכא שום פלוגתא ושני התלמודים כוונו לדבר אחד ואך הפירוש בדברי ריש לקיש דאמר סותמין השיתין אין פירושו דסותם נקבי השיתין לגמרי בשעת הניסוך ואח"כ כשנשפך היין על קרקע המזבח ונעשה המזבח שבע מהנסכים אח"כ פותח השיתין והיין יורד להשיתין אינה כן אלא פירושו שאמר פוקקין את השיתין הכוונה שמקצר הנקבים מהשיתין וממעטן שיהיו הנקבים קצרים מאד ולא ילך היין במרוצה רק מחמת שיסתום הנקבים ויקצרם ילך היין בשעת השפיכה לאט לאט ויתעכב בשעת השפיכה בתוך נקבי השיתין וזהו שביעת המזבח, ואמנם אף כי באמת כך הוא אך עכ"ז מי הגיד לנו שזהו כוונת ריש לקיש הלא אפשר לפרש פוקקין נקבי השיתין כי סותמן לגמרי ואח"כ פותחין וזהו שביעת המזבח וזהו שהירושלמי משנה מלשון הש"ס שלנו להורות לנו שהפי' בדברי ריש לקיש הוא כמו שאמרנו פוקקין היינו שמקצר נקבי השיתין וממעטן מרוחבן שלא ישפך היין במרוצה לזה אמר בירושלמי צריכין הספלים להיות פקוקין ובסתימת הספלים לא יוכל לפרשו סתימה לגמרי כי אם יסתום נקבי הספלים לגמרי ויעמידם בקרקע המזבח ודאי לא יהיה שבע המזבח מזה שהיין סתום ומכוסה בהספלים ולכן ודאי פירושו של פקיקת הספלים היא היינו שמקצר הנקבים מהספלים בכדי שלא ישפך היין מן הספל במרוצה רק לאט לאט וזהו שביעת המזבח וכמו כן מה שאמר ריש לקיש פוקקין השיתין נמי פירושו כך היא, ומעתה מתבאר היטב דאין שום פלוגתא בין ש"ס דילן לש"ס ירושלמי אלא בא זה וגילה ע"ז שהברירה בידו לעשות אחד משני פנים או שיקצר נקבי השיתין וימעטם מרוחבם שלא ישפך היין במהרה או שיסתום נקבי הספלים שלא ילך במרוצה ודברי הירושלמי ודברי הש"ס דילן הכל אחד:

ומעתה נבא לתוכן כוונת הרמב"ם שהשמיט מימרא דריש לקיש, דהנה לענ"ד דלפי פירושינו שפירשנו פוקקין את השיתין היינו שיקצר רוחב הנקב נ"ל דזה ניחא אם נאמר דהשיתין היו מששת ימי בראשית וכמימרא דרבה בר בר חנא בשם ר' יוחנן דדריש חמוקי ירכיך אלו השיתין כמו חלאים שמחוללין ויורדין עד התהום וכיון שחלל שלהם הוא עד התהום מסתמא רחבין כי אם לא יהיו רחבין יסתמו ולא יועילו אח"ז וגם כי נעשו במעשי הקב"ה, וכן תנא ר' יוסי בברייתא ולפ"ז ודאי היה חלל השיתין רחבים מאד [וע"ד שאמרו כי כאיש גבורתו] וכן במעשי השי"ת ודאי נעשה הדבר במדה גדושה ונעשים הנקבים רחבים הרבה ולכן הצריכו שיסתום פי הנקבים היינו שימעטם מרוחבם וכמו שפירשנו כי ע"י זה ישתהה שפיכת הנסכים ויהיה המזבח שבע משפיכת היין אבל לפי המשנה דמסכת מדות פרק ג' משנה ג' כתוב שם למטה ברצפה באותו הקרן מקום היה שם אמה על אמה וטבלא של שיש וטבעת היה קבוע בה שבו יורדין לשית ומנקין אותו כו' א"כ לא היה הנקבים עד התהום וראיה שהרי ירדו לשם לנקותם וא"כ לא היה נקבי השיתים רחבים הרבה ולא היה צריך לקצרם שיתעכב שפיכת היין ע"ג המזבח. והנה הרמב"ם פ"ב מהלכות בית הבחירה פסק כהמשנה דמסכת מדות שכתב הרמב"ם שם דין י"א ובקרן מערבית דרומית היה שני נקבים כמין שני חוטמין דקין והן הנקראין שיתין שהדמים יורדין בהם ומתערבין באותו הקרן באמה ויוצא לנחל קדרון, וא"כ מפורש ברמב"ם שהשיתין לא היו יורדין עד התהום ולכן לא נעשו רחבים כלל ולא היו צריכים פקיקה כי ממילא אף בלא פקיקה מתעכב בשפיכתו ובניסוכו ע"ג המזבח ולכן לא הביא הרמב"ם לדריש לקיש:

עוד עלה על דעתי לומר טעם ע"ז שהשמיט הרמב"ם לדריש לקיש הנ"ל עפ"י מאי דקיי"ל בדוכתי טובא בש"ס ומהם במנחות (קיג ע"ב) מתניתין מתנדב אדם מנחה של ששים עשרון ומביא בכלי אחד אם אמר הרי עלי ששים ואחד עשרון מביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחד שכן הצבור מביא ביו"ט ראשון של חג שחל להיות בשבת ששים ואחד דיו ליחיד שהוא פחות מן הצבור אחד אמר ר' שמעון והלא אלו לפרים ואלו לכבשים ואינם נבללים זה עם זה אלא עד ששים יכולין ליבלל, אמרו לו ששים נבללין וששים ואחד אינם נבללין כו' ובגמרא פריך וכי אין נכללין מאי הוי והא תנן אם לא בלל כשר אמר ר' זירא כ הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו, והשתמש הש"ס בסברא זו בכמה מקומות לענין קריאת הפרשה בביכורים ולענין קריאה דחליצה וכן פסק הרמב"ם פרק י"ז מהלכות מעשה הקרבנות הלכה ו ועיין בתוספת מנחות (דף י"ח) ד"ה ואמר ר' זירא יעו"ש היטב, וכן אני אומר לענין דריש לקיש שאמר פוקקין את השיתין, ג"כ סברא זו כיון דראוי לפקיקה אין פקיקה מעכבת ובעינן שיהיה המזבח ראוי להיות שבע בשתיה אבל שביפתו אינה מעכבת, והנה ידוע דהרמב"ם אין דרכו להעתיק בספר הי"ד רק מאי דמפורש בש"ס וזה שמוכח ע"י הוכחה אין דרך הרמב"ם להביא, ולפ"ז כיון דהרמב"ם מייתי בפרק ב' מהל' בית הבחירה סימן י"א דנעשה במזבח שיתין א"כ ממילא מפורש דבעינן ראוי לסתימת השיתין ותו לא צריך:

תוכן העניינים

אהל משה (קצנלבוגן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה