אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן
סימן יג
שאלה ההולך להתפלל ופוגע בביהמ"ד ויש בעירו עוד ביהמ"ד אחר רחוק מביהמ"ד שפגע בו אם מותר לו לילך לביהמ"ד הרחוק או מחויב להתפלל בביהמ"ד שפגע בו תחלה מטעם אין מעבירין על המצות:.
תשובה בעז"ה, גרסינן במסכת מנחות פרק ר' ישמעאל מתני' מצות העומר להביא מן הקרוב לא ביכר הקרוב לירושלים מביאין אותו מכל מקום, ובגמרא מ"ט איבעית אימא משום כרמל ואיבעית אימא משום דאין מעבירין על המצות ופירש"י ואין מעבירין והלכך כשיוצא מירושלים לבקש עומר אותה שמוצא ראשון נוטל דאין מעבירין על המצות, וחזינן דבעומר מצותו ליטול מהקרוב לירושלים משום דאין מעבירין על המצות כן לענין שאלותינו, פשוט דמצוה להתפלל בביהמ"ד שפוגע תחלה וכל ביהמ"ד הסמוך לביתו תחילה בהילוכו להתפלל אינו רשאי לעבור מן בית המדרש זה לילך להתפלל בבית המדרש אחר מטעם דאין מעבירין על המצות:
ואמנם מדברי התוספת שם ד"ה איבעית אימא נראה דאינו כן דהתוספת הקשו על הא דאמרי' במס' זבחים דתנן שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון ומפרש בגמרא מ"ט דאמר קרא אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד ופירש שם בקונטרס דאין הטעם משום דאין מעבירין על המצות אלא דלמידין מן הפסוק דאל יסוד מזבח העולה והתוס' ג"כ הוכיחו כן דהעיקר הטעם דשפיכת שיריים הוא מטעם הפסוק ולא מחמת אין מעבירין על המנות והקשו התוספות באמת היא גופא קשיא ל"ל קרא תיפוק ליה דאין מעבירין על המצות, ותירצו התוס' שם דלא שייך אין מעבירין על המצות אנא כשיש שתי מצות לפניו כגון דישון המזבח והמנורה או כגון מצות קרנות שאין ידוע מהיכן מתחיל וכן בהך דשמעתין שנוטל מן הקרוב אבל לקבוע מקום אשפיכת שיריים לא קבעו מהאי אי לאו דגלי קרא בהדיא, וכן איתא תירוץ זה בתוס' בדוכתי טובא, ולפ"ז דבקביעות מקום לא שייך טעם דאין מעבירין על המצות וא"כ לענין ביהמ"ד כפי שאלותינו אינו צריך להתפלל דוקא בביהמ"ד שפגע בתחילה:
ואך אכתי צריך עיון טובא, דהנה לענ"ד הסבר דברי התוספות שפסקו דבקביעת מקום לא שייך אין מעבירין על המצות נראה ביאור דבריהם כך הוא דסבירא להו להתוס' דהא דאמרינן אין מעבירין על המצות היינו היכא דעושה שני מצות צריך לעשות תחילה אותו שפוגע בה תחילה כמו בדישון המזבח והמנורה דעושה שתיהם צריך לעשות דישון המזבח תחילה משום דפוגע בו בראשונה או נתינת הקרנות דנותן בקרן דרומית תחילה דמתחיל מימין ואח"כ נותן לאותו צד שיסמוך לו והוא מזרחית צפונית, אבל בקביעת מקום היינו שפיכת שיריים דאם שופך בצד זה לעולם לא תתעביד המצוה בצד האחר בזה לא אמרינן טעם דאין מעבירין על המצות דלא אמרינן אין מעבירין על המצות היכא דמצוה השניה לא תתעביד כלל, ולפ"ז נסתרים דברי הב"ח הובא במג"א סימן רע"ד דכתב המחבר בשו"ע ובוצע התחתונה וכתב הב"ח להיפוך לבצוע על העליונה משום דאין מעבירין על המצות וכפי דברינו לא שייך כאן אין מעבירין על המצות דהרי אם יבצע העליונה לעולם לא תתעביד המצוה בהשניה ולכן דברי הש"ע עיקר, א"כ צ"ע לפי דברינו מה שכתבו התוס' וכן בהך דשמעתין שנוטל מן הקרוב, הנה בנוטל מן הקרוב א"כ לא תתעביד המצוה כלל בהנך חטים האחרים הרחוקים ומ"מ אמרינן בזה מפורש בגמרא לחד תירוצא דהטעם משום דאין מעבירין על המצות:
ונלע"ד דודאי הסבר דברי התוספת כדפרשתי דלהכי בקביעות מקום לא אמרינן הטעם דאין מעבירין על המצות משום דלא תתעביד המצוה באחרונה כלל ולכך לא אמרינן בזה אין מעבירין על המצות והא דקשיא לן מקצירת העומר דנוטל מהסמוך לירושלים מטעם דאין מעבירין על המצות אף דלא תתעביד המצוה כלל בתבואות הרחוקות קצת מירושלים נראה דסבירא להו להתוס' אע"פ דבהאי עומר יבטל המצוה לגמרי מתבואות אחרות מ"מ הנה לא בטיל המצוה לגמרי משום דבהכרח יקצור אותם החטים הרחוקים קצת מירושלים בשנה השניה או השלישית וכמו שמפורש שם בפרק כל קרבנות הצבור במתניתין (דף פ"ה) כיצד הוא עושה נרה שנה ראשונה ובשניה זורעה ועוד שם בברייתא ע"ב נרה חציה וזורע חציה נרה חציה וזורע חציו וכן מפורש ברמב"ם הל' תמידין ומוספין פרק ז' הלכה י' והטעם דידוע דמחצי הארץ לא יגדלו בכל השנים שוים והשדה הנזרעת בשנה זו חטים הרי בשנה השניה או שיהיה השדה בורה לגמרי או יזרע במקום הזה שאר מיני זרעונים כי כן הנהוג בעובדי אדמה כי אין טבע הארץ להוציא צמחה בכל השנים שוים וא"כ אם בשנה זו קצר העומר מהסמוך לירושלים, הרי בשנה שניה לא אפשר עוד לקצור העומר מתבואה שבמקום הזה הסמוך מאד לירושלים וא"כ בשנה השניה יהיה ההכרח לקצור העומר מהתבואה הרחוקה ממקום הזה וא"כ לא יתבטל לגמרי המצוה מהתבואה הרחוקה ואף דבשנה השניה יהיה תבואה חדשה לא התבואה שנצמחה אז וא"כ בטיל לגמרי המצוה מתבואה העברה:
אמנם באמת לא אפשר ליטול כל התבואות שבעולם דהרי לא יוכל לקצור כל התבואות מה שאינו צריך וא"כ אם נוטל בשנה זו מצד זה שנתבכרה תחלה בשנה האחרת יטול מצד השני הסמוך לירושלים וא"כ אין זו קביעות מקום אבל בשפיכת שיריים דקובע מקום ליסוד מערבי ובטל המצוה משארי הצדדים לגמרי בזה לא אמרינן אין מעבירין על המצות, ומעתה בענין שאלותינו לקבוע מקום בבית המדרש שפוגע תחלה, הנה אם בביהמ"ד האחר מתפללים ג"כ וא"כ אינו מתבטל מהבית המדרש האחר המצוה דהרי מתפללים בו א"כ יש לומר דיש כאן טעם דאין מעבירין על המצות ומצוה עליו להתפלל בבית המדרש שפוגע בו תחלה ואולי יש לומר להיפך דהיכא אמרינן אין מעבירין על המצות היינו אם יעשה המצוה המאוחרת ואח"כ יעשה המוקדמת הרי בשעת עשיית מצוה המאוחרת בטלה המצוה המוקדמת לגמרי אבל בענין שאלותינו אף אם יעזוב הבית המדרש שפוגע בו תחילה מ"מ אינו בטל מצותו ממנו דהרי מתפללים בו אחרים וכיון דאיתעביד בו מצותו לא שייך לומר בו אין מעבירין על המצות, וא"כ אין שום דמיון להא דמצינו בש"ס אין מעבירין דהתם אם יעשה מצוה המאוחרת בעת עשיית המצוה המאוחרת המצוה הראשונה בטילה לגמרי אבל בבית המדרש הרי מתפללים בו אנשים אחרים, ואך אם האיש הפוגע בו תחילה יעבור ממנו לא יתפללו בו באותו יום בעשרה וא"כ יתבטל מביהמ"ד או ביהכ"נ שפגע בו תחילה לגמרי המצוה הכא איכא לאסתפוקי אי איתא בזה הטעם דאין מעבירין על המצות אי דמי לקצירת העומר דיש בזה הטעם דאין מעבירין על המצות או לא דמי, דהנה בקצירת העומר אין זו קביעות מקום וכמו שכתבו התוס' אבל בנידון שאלותינו ה"ז קביעות מקום או כמו שחלקנו דהרי גם בבית המדרש האחר ג"כ מתפללים וכמו שהסברנו לדברי התוס' דהטעם דבקביעת מקום לא אמרינן אין מעבירין משום דמבטלים מהמקום השני לגמרי אבל הכא הרי מתפללים גם בבית המדרש האחר ואם כן אינו רשאי לעבור מן הראשון מטעם דאין מעבירין על המצות:
ואפילו באופן זה דאם לא ילך לבית המדרש האחר יתבטל התפלה בעשרה מביהמ"ד הרחוק עכ"ז אפשר דלא שייך בו הטעם דאין מעבירין על המצות כמו שפירשנו תחילה דהרי בבית המדרש שפוגע בו מתפללים אנשים אחרים ואפילו אם היום יתבטל לא יתבטל למחר, אך באמת לא מסתבר לומר כן, וא"כ אם היום לא יתפללו בו בעשרה מחמת שהפוגע בו יעבור ממנו אינו רשאי לעזוב הבהמ"ד שפוגע בו תחילה מטעם אין מעבירין על המצות:
ואמנם הרמב"ם בפרק חמישי מהלכות מעשה הקרבנות הלכה י"א כתב הטעם דשופך שירי הדם על יסוד המערבי של מזבח החיצון שהוא פוגע בו תחילה בצאתו מן ההיכל וא"כ לא ס"ל להרמב"ם כהתוס' ומפר דאפילו בקביעת מקום ג"כ שייך הטעם דאין מעבירין על המצות, וא"כ בנידון שאלותינו ובאופן זה שכתבנו לעיל דאם נעזוב הבית המדרש האחר שפוגע בו תחילה יתבטל היום מלהתפלל בו בעשרה ודאי שייך בו אין מעבירין על המצות:
ולתרץ לדברי הרמב"ם קושיית התוס' דלמה לי קרא תיפוק ליה מן אין מעבירין על המצות, אפשר לתרץ כמו שכתב הטו"א במגילה (דף ו' ע"ב) דאיצטריך הפסוק דפתח אהל מועד היכא דנתערבו שיריים הנשפכין בדרום עם שיריים הנשפכין במערב יעו"ש:
ועיין סוטה (כ"ב ע"א) דההיא אלמנה דהוה בי כנישתא כו' הוה אתיא ומצלא בי מדרשא דר' יוחנן אמר לה בתי לא בית הכנסת בשיבבותך אמרה ליה רבי ולא שכר פסיעות יש:
ואמנם נראה לענ"ד אפי' אם נאמר דשייך בבית המדרש הפוגע תחילה דין דאין מעבירין כל זה אם בבית המדרש הרחוק אין לו מקום שקנה במעותיו אבל אם בבית המדרש הרחוק קנה מקום במעותיו ונמצא יש לו חלק בביהמ"ד הרחוק ובביהמ"ד הסמוך לו אין לו חלק בו א"כ זהו ביהמ"ד שלו וא"כ עושה מצותו במובחר שבו ובמובחר לא שייך אין מעבירין על המצות, ואפילו בעומר גופא אינו אינו נוטל מהסמוך אם לא הוי מן המובחר כמפורש הכל במתני' פרק כל קרבנות הציבור דאין מביאין מבית הזבלין ומבית השלחין אפילו בסמוך לירושלים וא"כ אם יש לו שם קביעות מקום שקנה במעותיו ויפה לו להתפלל בבית המדרש הרחוק א"כ איתעביד ליה כן מצוה מהמובחר ודאי מותר לו שילך לבית המדרש הרחוק שיש לו שם קביעות מקום, ועוד נראה דאם בביהמ"ד הרחוק מתפללים שם יותר בנעימות או שהציבור משם הם אנשים מהודרים ביותר מביהמ"ד הקרוב או שהש"ץ יותר הגון בהבהמ"ד הרחוק בכגון אלו ודאי אין שייך אין מעבירין על המצות ומותר לו לילך להתפלל בבית המדרש הרחוק דזהו מצוה מן המובחר ובאופן זה לא מצינו דין דאין מעבירין על המצות אפילו אם פשוט לן ששייך בבית המדרש דין דאין מעבירין. כל זה ראיתי להעיר בקצרה בדין זה ובלנ"ד אשנה פרק זה: