אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן
סימן יב
שאלה ביום טוב אם מותר לבטל חלת חוצה לארץ ברוב ומתוך תשוביתינו יבואר כמה חידושי דינים בדיני יום טוב:
תשובה בעז"ה, גרסינן בפרק ב' דביצה (דף י"ח) כלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין אותו ביו"ט בולד הטומאה מטבילין אותו ביו"ט, ופי' רש"י כלי שנטמא באב הטומאה מערב יום טוב כדפי' לעיל אין מטבילין אותו ביו"ט דכיון דטמא מן התורה הוה ליה כמתקן בולד הטומאה אין כאן תיקון דמדאורייתא טהור ממילא הוא שאין כלי טמא אלא באב הטומאה כדתני בהכל שוחטין אוכל ומשקה מטמאין מאויר כלי חרם ואין כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס משום דהוה ליה ולד הטומאה שמה שבתוכו אין מטמא מחמת השרץ אלא מחמת אויר כלי ע"כ לשון רש"י בלשון הראשון שם כלל הדברים מתבאר מתוך סוגיין דבדבר שאין איסורו אלא מדרבנן מותר לתקנו ביו"ט וכן פסק הרמב"ם בפרק ד' מהלכות יו"ט הלכה י"א וזה לשונו נטמא הכלי במשקין טמאים שהן ולד הטומאה מערב יו"ט מטבילין אותו ביו"ט לפי שהוא טהור מן התורה כמו שיתבאר במקומו, ומוכח מלשון הרמב"ם שמפרש להברייתא כרש"י דמיירי בנטמא מערב יו"ט, ומעתה לנדון שאלותינו פשוט דמותר לבטל חלת חוצה לארץ ברוב דכל עיקר דין להפריש חלה אינו אלא מדרבנן ואין לו עיקר בדאורייתא כלל כמבואר בכל הראשונים וכאן ודאי איסורו לזר או לכהן עמא אינו אלא מדרבנן ומידי דרבנן מותר לתקנו בי"ט כמו כלי שנטמא בולד הטומאה כ"ז נלע"ד פשוט ומוכרח היא מהש"ס דכן הוא כדפירשנו:
אבל מדברי המגן אברהם או"ח סי' שכ"ג סע"ק י"ד לא משמע כן והכי איתא במג"א שם אסור לבטל איסור בשבת או ביו"ט דאין לך תיקון גדול מזה כמ"ש ביו"ד סי' צ"ט סעיף ו' והיכא דמקלי קלי איסורא שרי כמ"ש סימן תק"ז סעיף ב', והנה כוונת המג"א ע"כ בדבר שאסור מדרבנן דבדבר שאסור מן התורה אפי' בחול אין רשאי לבטלו דאסור לבטל איסור אם מן התורה או מדרבנן איך שיהיה אבל אסור הוא כדמפורש ביו"ד סי' צ"ט יעו"ש, ואמנם בדבר שאינו אסור אלא מדרבנן מפורש שם ביו"ד דאע"פ דאסור לבטל מ"מ מו תר להוסיף ולבטל אם נפל מעצמו, ואף באופן זה דנפל מעצמו ג"כ נחלקו בזה אבות העולם הרשב"א והרא"ש הרש ב"א התיר באיסור דרבנן שנפל איסור לתוך היתר ואין בהיתר ששים כדי לבטל התיר הרשב"א להוסיף עד ששים והרא"ש אסר אף באופן זה, וע"כ דברי המג"א דאסר בשבת ובי"ט לבטל מיירי באיסור דרבנן אליבא דהרשב"א שהתיר להוסיף בחול אבל בשבת וי"ט אסר המג"א משום דמתקן הוא, עכ"פ מוכח מהמג"א דאפילו במידי דרבנן אסור התיקון ביו"ט וא"כ בחלת חו"ל לפי דבריו ג"כ אסור:
ואמנם לדעתי העני' דברי המג"א צ"ע, דהנה המגן אברהם בעצמו מודה דהיכא דמקלי קלי איסורא מותר לבטל ביום טוב ובאמת כן מפורש בש"ע סימן תק"ז וזה ש"ס ערוכה במסכת ביצה (דף ד' ע"ב) אמר רב מתנה עצים שנשרו מן הדקל ביו"ט מרבה עליהן עצים מוכנים ומסיקן ואי לאו דמרבה עצים מוכנים הרי אסור להסיק בעצים הללו וא"כ אין לך תיקון גדול מזה ומ"מ מותר לבטל ביום טוב ואיני יודע מה חילוק יש בין ביטול האיסורים דמוקצה משאר איסורי דרבנן שנפלו לתוך היתר דהכריע דאסור להוסיף עליהן ביו"ט או עצים מוקצים שנפלו לתוך התנור דמותר להוסיף ואי דבעצים יש מעשה דמקלי קלי איסורא, הא זהו אינו מעלה רק לענין להפוך בהם דמקשה הש"ס והא קא מהפך באיסורא וע"ז משני דמותר משום מקלי קלי איסורא, אבל עצם הביטול התיר רב מתנה מתחלה קודם שנאחז בהם האור ועכ"ז מותר וא"כ מאי שנא לחלק בין שארי איסורא דרבנן לבטלם ובין עצים מוקצים לבטלם ביו"ט, ובר מן דין תמוה דינו של המג"א מהסוגיא שהבאתי לעיל דמפורש בברייתא דכלי שנטמא בולד הטומאה מטבילין אותו ביו"ט דטעמא דהמג"א דאסר ביטול האיסורים הוא משום תיקון וזהו נמי דמטבילין את הכלי שנטמאת בולד הטומאה ג"כ תיקון ועכ"ז מותר משום דטומאתו אינו אלא מדרבנן וא"כ באיסור דרבנן שנפל לתוך היתר ובהיתר ליתא לבטולי לאיסורא ודאי דמותר להוסיף בהיתר ולבטל כיון דמן התורה אין זו איסור כלל, וכ"ז פשוט וברור לפי הסוגיא דמסכת ביצה ופירש"י ותוספת שם בלשון ראשון יעויין שם:
ואמנם מחויבים אנחנו למשכוני נפשין אדרב רבנן רבינו המגן אברהם ובפרט כי דבריו לקוחים מדברי תרומת הדשן שהוא מגדולי הפוסקים, והוכיח הת"ה דאין רשאי לבטל דברי איסור ביו"ט מהסוגיא דפרק נוטל וכפי אשר יבואר לפנינו לכאורה הסוגיות סותרות זו את זו דמסוגי' דמסכת ביצה הוכחנו מברייתא מפורשת דדבר שטומאתו מדרבנן כגון ולד הטומאה מותר להטבילה ביו"ט ולא אסרו משום מתקן בדבר שמדאורייתא אין זו תיקון, ומהסוגיא דפרק נוטל דאמר ר' יהודה אף מעלין את המדומע באחד ומאה בשבת, ופריך הש"ס ע"ז והא קא מתקן ופי' רש"י שמביאה לידי היתר ויגזור ביה אטו תיקון שע"י מלאכה, ומסיק הש"ס דר' יהודה הוא דאמר כרשב"א דתניא ר"ש בן אלעזר אומר נותן עיניו בצד זה ואוכל מצד אחר, וא"כ אין זו תיקון, אבל במקום דהעלאתו הוי תיקון אסור ואע"ג דזה שתרומה אוסרת החולין עד מאה אינו אלא מדרבנן, ומדאורייתא חד בתרי בטיל, ואף האיסור נהפך להיות היתר כמבואר בריש פרק גיד הנשה ומ"מ אסור לתקוני בשבת וי"ט וא"כ שני הסוגיות סתרי אהדדי ומצד הסברא שוה דינו של ר' יהודה דאמר מעלין את המדומע בשבת לכלי שנטמאה בולד הטומאה, ואם בכלי שנטמאה בולד הטומאה מותר לטובלה בשבת ויום טוב א"כ במדומע נמי מותר להרימה בשבת, ואפילו בלא הטעם שאמר שם בפרק נוטל דנותן עיניו בצד זה, ולכאורה צריך עיון גדול:
ולישב שתי הסוגיות נראה לי לפי הסוגיא דפרק נוטל דעיקר הפירוש במסכת ביצה שם כפירוש השני של רש"י דהחילוק בין כלי שנטמאה באב הטומאה דאסור להטבילה ביו"ט, ובין כלי שנטמאה בולד הטומאה דמותר לטובלה ביום טוב, הוא מחמת דכלי שנטמאה באב הטומאה צריך הערב שמש, וא"כ ביום זה לא ישתמש עמה והוי מכין מיו"ט לחול ואסור, וכלי שנטמאה בולד הטומאה אינה צריכה הערב שמש וישתמש בה היום, וא"כ אלו היה אפשר להשתמש בהכלי שנטמאה באב הטומאה היה מותר לטובלו ביו"ט ולא אסרו משום תיקון וכן הסכים לשיטה זו הרשב"א בחידושיו שם והוכיח הרשב"א כן דהרי הקושיא שם מהברייתא דכלי שנטמאה באב הטומאה כו' הוא אליבא דרבה ורבה לא סבירא ליה טעם דאסור להטביל כלי משום תיקון:
ונראה לי להסביר טעמא דרבה ודר' יוסף ודרב ביבי שלא פירשו טעם המשנה דכלי בשבת לא משום דמחזי כמתקן וכמו שתירץ רבא שם (דף י"ח) נראה דהנך אמוראי פליגי עם רבא בסברא דהם סבירי להו דלא אפשר לאסור טבילת כלי שנטמאה בשבת משום דאין זה תיקון דאף קודם הטבילה ראויה הכלי להשתמש בה דברים טמאים או חולין למי שאינו אוכל חולין בטהרה או ישים בהכלי דברים שלא הכשירו מעולם, וא"כ טבילת הכלי לא נראה כמתקן דהרי מתחלה נמי ראויה להשתמש בה, ודוקא בהפרשת תרומות ומעשרות דאפילו אם נדמעו בדבר שאינו אסור אלא מדרבנן מ"מ אסורים לאכול מהם בלא הפרשה ולכן הפרשתו זהו תיקונו ואסור לתקן בשבת ויו"ט, אבל בכלי שנטמאה אין זה תיקון כלל, והא דתניא בברייתא כלי שנטמאה באב הטומאה אין מטבילין אותה ביו"ט על כרחך הטעם משום דבעי הערב שמש, דטומאה דאורייתא צריכא הערב שמש הלכך הואיל ואינו ראויה היום להשתמש בה לא יטבילנה, זהו סברת הנך אמוראי, דרבה שמפרש דאסרו טבילת כלי בשבת שמא יטלנה בידו ויעבירנה ד' אמות ברשות הרבים וכן ר' יוסף שמפרש הטעם משום סחיטה, וכן רב ביבי דאמר גזירה שמא ישהה, אבל רבא ס"ל כיון דקודם טבילה אסור להשתמש בהכלי שנטמאה תרומה או קודש, ולאחר שטבלה מותר להשתמש בה תרומה וקודש לכן הוי תיקון מנא ואסור לטובלה בשבת ויו"ט:
ומעתה נתברר לנו דכו"ע מודו דבדבר שהטבילה הוא תיקון אסור בשבת ויו"ט, והא דלא ניחא להו לפרש המשנה דמסכת ביצה דכלי בשבת לא משום תיקון משום דזה אינו חשוב תיקון אבל בהעלאת המדומע דפרק נוטל דבלי העלאה א"א לאכול הפירות ודאי הוי תיקון ואסור אף לרבה ור' יוסף ורב ביבי, ולכן פריך הש"ס שם בפרק נוטל והא מתקן ומוכרח הש"ס לתרץ דר' יהודה כר' שמעון בן אלעזר סבירא ליה דנותן עיניו בצד זה ואוכל מצד אחר ואין זו תיקון דהרי בלי הפרשה נמי מיתר לאכול, וא"כ אין שום תיקון בהפרשתו, והשתא מתורץ שתי הסוגיות בטוב טעם ודעת, דשתי הסוגיות מודים זה לזה דהיכא דאיכא תיקון אסור לתקוני ביום טוב ושם במסכת ביצה דתני בברייתא כלי שנטמא בולד הטומאה מטבילין ביו"ט זהו משום דא"צ הערב שמש ומשום תיקון ליכא דהרי בלא הטבילה נמי היתה ראויה הכלי לשימוש והטבילה לא תקנו כלום:
ולפי דברינו הנ"ל מתורץ קושית הרא"ש שם במס' יו"ט שהקשה על הרי"ף דלדבריו מותר לטבול כלים חדשים ביו"ט, והוכיח כן הרא"ש מהרי"ף שלא הביא בהלכותיו תירוץ של רבא רק תירוץ דרב יוסף ותירוץ דרב ביבי וא"כ. בכלים חדשים שאין שייך בהו טעם דאתי לשהינהו עד הרגל מותר לטובלם ביו"ט ולפי דברינו אינו כן דהנה בררנו בעז"ה דהכל מודים דבדבר שמקודם הטבילה אסור להשתמש בה אסור לטבול אותה הכלי ביו"ט, דהרי כל זה שלא פירשו כולהו אמוראי טעם דאסיר לטבול כלים בשבת ויו"ט הוא משום דקודם הטבילה נמי ראוים לשימוש אבל בכלים חדשים אשר קודם הטבילה אסור לשמש בהם שום דבר אפילו אם טבילת כלים אינו אלא מדרבנן עכ"ז אסור לטובלם ביו"ט וכמו שאסור הפרשת תרומה אפילו במידי דאיסורם אינו אלא מדרבנן וכמו שהכריח התה"ד מסוגיא דפרק נוטל, והקושיא הראשונה שהקשה הרא"ש על הרי"ף למה האריך לפרש המשנה דהרי אין טבילת כלים האידנא נמי מתורץ היטב דבמכוון האריך הרי"ף לפרש משנה זו להוכיח מכאן דטבילת כלים חדשים אסור לטובלם ביו"ט כדפירשנו ואף שזה היפוך דברי השאגת אריה בסימן נ"ו שכתב דבמכוון האריך הרי"ף לפרש המשנה להורות דמותר לטבול כלים חדשים ביום טוב אבל לענ"ד מוכח להיפוך וכאשר הוכחנו מהסוגיא דפ' נוטל וגם נסתר דברי הספר קרבן נתנאל על הרא"ש שכתב שם אות ל"ב דמהרא"ש מוכח דסבר כהראב"ד והר"ן שהביא בתשובות הרשב"א דטבילת כלים חדשים הוא דאורייתא דאי לא תימא הכי הא רבה ורבא מודים דכלי שנטמא בולד הטומאה מטבילין ביו"ט ולפי דברינו אינו כן והכל מודים בכלים חדשים דאין מטבילים אותם ביום טוב אפילו אם טבילתם אינו אלא מדרבנן משום דזהו תיקון גמור ורבא שהוסיף משום תיקון אפי' בכלים טמאים אסר רבא משום תיקון דרבא סבר כיון דהטבילה מתיר את הכלי לתשמיש חדש שהיה אסור עד הטבילה א"כ הטבילה הוי תיקון מעליא, ואף דבפירוש הסוגיא לא נראה מהרא"ש שיפרש הסוגיא כמו שפירשנו, עכ"ז מוכח לענ"ד מהרא"ש דלא כהגאון קרבן נתנאל, דהנה הרא"ש כ' דאסור להטביל כלים חדשים משני טעמים, אחד דהלכה כרבה שאמר הטעם משום שמא יעבירנה ד' אמות ברשות הרבים וזה שייך אפי' בכלים חדשים ועוד משום דרבא דאמר נראה כמתקן, והנה לרבה דאמר הטעם משום שמא יעבירנה ד' אמות ברשות הרבים ודאי אפילו אם טבילת כלים חדשים אינו אלא מדרבנן ג"כ שייך הטעם דשמא יעבירנה, והנה על ולד הטומאה מתרץ גמרא דלא משכחת אלא בכהנים וכהנים זריזין הם אבל בכלים חדשים דמשכחת בכלהו ודאי אסור להטבילם אפילו אם טבילתם היא מדרבנן ודלא כהקרבן נתנאל:
ומעתה מיושב דברי המג"א והתה"ד שפסקו דאסור לבטל איסור מדרבנן ביו"ט והקשינו עליהם מכלי שנטמאה בולד הטומאה דמטבילים אותה ביו"ט אע"פ שמתקן בטבילתו שיוכל להשתמש בהכלי, וכפי שפירשנו ניחא דלא דמי איסור דרבנן שנפל לגו היתירא דאם לא יוסיף עליו אוסר כלו ובזה שיוסיף עד ששים או מאה כל אחד כדינו מתיר את האסור זהו ודאי אסור ביום טוב דנראה כמתקן, אבל בכלי שנטמאה בולד הטומאה אין טבילתו תיקון כלל דהרי בלתי הטבילה נמי היה נאה להשתמש בה לאדם בימי טומאתו או דברים שאינם מוכשרים מעולם וכדומה ולכן מותר, וכמו הדברים שכתבנו מסברתינו מצאתי בעז"ה בהרב המגיד פ"ד מהל' יום טוב שכתב שם ומדינין אלו למד הרשב"א ז"ל דאין מטבילין ביום טוב כלי תשמיש הנקחים מן העכו"ם הצריכים טבילה כו', ולדעת רבינו שכתב בפ' י"ז מהל' מ"א שטבילת כלים מדברי סופרים ונתבאר שמטבילין ולד הטומאה מפני שטומאתו מדברי סופרים כמש"כ יש לומר שמטבילין את הכלים ביום טוב ומ"מ עכ"ז אני אומר שדין של הרב קיים לפי שאפילו למאן דלית ליה טעמא דמיחזי כמתקן כלי ה"מ גבי טבילת טומאה שאפילו קודם טבילה היה ראוי להשתמש בו בטומאה לטמא ולמי שאין אוכל חולין ומשום הכי לא חשיב הטבילה תיקון וכולן שוין בטומאה בשל דבריהם שאין זו תיקון אבל כלים הנקחים מעכו"ם דקודם טבילה לא חזו ודאי טבילתן מיחזי כמתקן כלי ואסורה לכו"ע עכ"ל הרי בעצם הסברא כוונתי ת"ל לדברי המ"מ ולדעתי העניה בשיטה זו גם הרי"ף קאי כדפירשנו וגם התה"ד והמ"א כולם בשיטה זו עומדים וזהו נגד דעת רבינו הב"י בש"ע או"ח סי' שכ"ג שהעתיק דכלים חדשים הנקחים מהנכרי מותר להטבילם ודבריו מבוארים בב"י בארוכה כי למד זאת מהרי"ף וכפי פירש הרא"ש בדעת הרי"ף ולדברינו בכלים חדשים גם הרי"ף מודה דאסור להטבילם בשבת ויו"ט:
ויש לנו אילן גדול לסמוך עליו הוא הרש"ל הובא דבריו בט"ז או"ח שם, שמכריח דהרמב"ם אוסר להטביל כלים חדשים ולדברינו הרמב"ם למד כן מהרי"ף, ועפ"י הדברים הללו ניחא קושיא חמורה שהקשה לי הרב ר' העשיל ז"ל מפה על המג"א שאוסר לבטל איסור בשבת ויום טוב מדברי הפוס' פסחים פ' אלו עוברין דף מ"ו ד"ה עד שתאפה דאומר הר"י כי אנן שרינן לקרות לה שם קודם אפייה אע"ג דפסקינן כר"א דהא אי איכא כהן קטן חזי ליה כדאמר בפרק עד כמה אין תרומת חוצה לארץ אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו וכן פסק בה"ג בסדר פסח בשם רב כהן צדק ואפילו ליכא כהן קטן אי איכא כהן גדול שרי דחזי ליה ע"י ביטול ברוב ע"כ לשון התוס' ומוכח מהתוס' דמותר לבטל ביום טוב, וא"כ קשה על המג"א שאוסר, אבל לדברינו ניחא דהנה בחלת חוצה לארץ באמת הביטול אינו תיקון משום דראוי לעשות באופן אחר דהיינו שיתן לכהן קטן ואף לגדול שטבל לקרי' ודומה כמו בכלים טמאים ולכן מותר לבטל אפילו ביו"ט אבל המג"א מיירי באיסורין שאסור לכל העולם בכגון זה אסור לבטל:
ומעתה פשוט לן בנידון שאלותינו אם מותר לבטל חלת חוצה לארץ ביו"ט נראה דלהרי"ף ז"ל וכפי שפירשנו דכלים טמאים מותר להטביל ביו"ט משום דמקודם הטבילה נמי ראוים לתשמיש אדם בימי טומאתו וכדומה, וכן בחלת חוצה לארץ נמי ראוי בלי הביטול לכהן קטן או לגדול אחר שטבל לקרי', ואפילו להרא"ש ז"ל דאסר בכלים חדשים:
אפשר ג"כ דמודה בחלת חוצה לארץ דהרא"ש דיקדק בלשונו לומר דמאלו שני הטעמים אסור להטביל כלים חדשים א"כ דוקא חדשים אבל כלים טמאים אפשר דמתיר הרא"ש וכמו כן בנידון שאלותינו, ולהרמב"ם דמתיר בכלים שנטמאו בולד הטומאה משום דזהו דברי סופרים וכן בחלת חוצה לארץ ודאי כן הוא ודוק:
ואשר הקשיתי על המג"א דמחלק בין שאר איסורים לעצי מוקצה דבשאר איסורים אסור הביטול ביו"ט ובעצי המוקצה מותר מטעם מקלי קלי איסורא והקשינו קושיא עצומה דטעם דמקלי קלי איסורא זהו לתרץ שיהיה מותר להפוך בהם אבל הביטול להוסיף עליו עצי היתר זהו מותר קודם שהבעיר העצים והעצים עדיין בעין ומ"מ אמר רב מתנה שם דמוסיף עלי' עצי היתר וא"כ מאי חילוק יש בין עצי מוקצה לשאר איסורים עיינתי בתרומת הדשן בפנים תשו' נ"ו והתבוננתי מתוך דבריו דהחילוק הוא כן דזה שאסור לבטל האיסורים משום דנראה כמתקן זהו בדבר המתקיים קצת אבל היכא שכל הביטול הוא בכדי לבער האיסור מהעולם בכי הא לא אסרו חז"ל הביטול וסמך לסברתו מצינו בכמה מקומות בש"ס דאמרו התם ליתא לאיסורא בעינא הכא איתא לאיסורא בעינא ועיין במסכת ע"ז דף ל"ב ע"א יעו"ש, וכל מה שחדשנו בעז"ה יתעלה בענין זה המה דברים מחוורים וקרובים לאמיתה של תורה וברוך החונן לאדם דעת: