אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן
סימן י
גרסינן במסכת פסחים (דף ה') בברייתא כתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, מערב יום טוב או אינו אלא ביו"ט עצמו תלמוד לומר לא תשחט על חמץ דם זבחי לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר אינו צריך הרי הוא אומר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם וכתיב כל מלאכה לא תעשו ומצינו להבערה שהוא אב מלאכה, ואמר רבא עלה ש"מ מדר' עקיבא תלת ש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה כו', ופי' רש"י ש"מ מדלא נפקא ליה דהאי יום הראשון עיו"ט אלא משום דאסור לבער ביו"ט ש"מ ס"ל כר' יהודה דאמר לקמן בפרק כל שעה אין ביעור חמץ אלא שריפה ויליף לה מנותר דאי השבתתו בכל דבר ס"ל לוקמה ביו"ט ויבעירנה בדבר אחר יאכילנה לכלבים או ישליכנה לים ע"כ, והקשו הגאונים הפני יהושע והנודע ביהודה במהדורא קמא על רש"י הא רש"י פי' במתני' ביצה (כ"ז ע"ב) ומעשה ושאלו לר' טרפון עלי' ועל החלה שנטמאה ביו"ט ואמר לא יזיזנה ממקומה ופירש"י חלה שנטמאה אינה ראויה לכהן היום דהא באכילה אסורה לעולם ובהסקה או לתת לכלבו ביו"ט אסור דאין מבערין קדשים טמאים מן העולם ביו"ט ואפילו ע"י אכילת בהמה דקיי"ל שאין שורפין קדשים ביו"ט ולא תימא דוקא שריפה משום דהבערה שלא לצורך היא דהא אין מדליקין שמן שריפה ביו"ט הבערה לצורך היא דהדלקת נר ביו"ט צורך אכילה הוא ומותרת אפ"ה בשמן שריפה לא והוא שמן תרומה שנטמאת דגזיה"כ הוא שאין קדשים טמאים מתבערים ביו"ט דרחמנא אחשבה להבערתן דכתיב באש ישרף הלכך מלאכה היא, וכן פירש"י במסכת שבת פרק מפנין ע"ש וא"כ בשיטת רש"י דאפילו להאכיל לבהמה או לכלבים גם כן אסור מטעם הבערה א"כ אין ראיה דאין ביעור חמץ אלא שריפה דיוכל להיות דחמץ מתבער בכל דבר והא דדייק ר' עקיבא ביום הראשון בעיו"ט דמצינו להבערה שהיא אב מלאכה הפירוש לשיטת רש"י דכל הבערה ביו"ט אסור משום אב מלאכה וזו קושיא חמורה מאד:
ועזרני ה' יתברך לתרץ הקושיא עפ"י דברי הירושלמי ריש פרק במה מדליקין ולא בשמן שריפה אמר רב חסדא זאת אומרת שאסור להצית את האור במדורת קדשים והוא דליקה והולכת כל השבת כמו שאסור להדליק שמן שריפה בערב שבת שידלוק כל השבת, ומקשה הירושלמי והא תנינן ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד ובגבולים כדי שיצית האור ברובא אמר ר' יוסה בשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה נעשית היא מאליה ברם הכא התורה אמרה אין שורפין קדשים ביו"ט ואין צריך לומר בשבת, מה חמית לומר כן לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו אחר שני בקרים אחר בוקר של חמשה עשר ואחר בוקרו של ששה עשר וכתיב והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף, ופי' הירושלמי מוכרח לפרש דהחילוק בין קדשים הנשרפין למלאכת שבת דבמלאכת שבת הקפידה התורה על עשיית המלאכה ובמלאכה הדין שכיון שפעולת האדם נגמר בערב שבת והמלאכה הנעשית בשבת נעשית מאליה אין שום איסור בדבר, וכמו שפי' הנמוקי יוסף בפ' המניח לענין אשו משום חציו איך מדליק את הנר בע"ש והיא דולקת והולכת בשבת הא חציו דמדליק הוא, ותי' הנמוקי יוסף דהן אמת דאשו משום חציו, אבל מתחילת ההדלקה דומה כאלו עשה כל ההיזק וכן בשבת תיכף כשהדליק את הנר דומה כאלו נשרפה מכחו כל הנר, אבל מה שדולקות והולכת כל השבת זהו דבר שנעשית מאליו ולא ע"י מעשה האדם והמלאכה דנעשית על ידי האדם כבר נגמרה הכל מערב שבת, וזהו סברת הירושלמי שאמר ר' יוסה בשבת כתיב לא תעשה מלאכה נעשית היא מאליה אבל בקדשים פסולין הקפידה התורה שלא יתבערו ביו"ט ואסרתו התורה שלא יהיה האיש גורם להבערתם שיתבערו ביו"ט, ומכאן ראיה למה שכתבנו בסימן ו' יעו"ש דגורם במלאכת שבת מותר יעו"ש שהארכנו, שוב אמר בירושלמי שם מהו להצית האור במדורת חמץ, פי' שיצית האור מערב יו"ט ותהא דולקת ביום טוב ואמר עלה בירושלמי מאן דיליף לה מנותר אסור ומאן דלא יליף לה מנותר מותר הקפידה התורה שלא יתבערו ביום טוב ואפילו באופן שמחמת מלאכת שבת ויו"ט אין שום איסור בדבר מ"מ אסרתו תורה שהקדשים לא יופסדו ולא יתבערו מן העולם בשבת ויו"ט, ולזה אמרה התורה והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו לאחר בוקר של ששה עשר, וכיון שכן הוא ודאי נראה שאפילו להאכיל הקדשים פסולין לכלב או להטיל לים נמי אסור ביום טוב, דלא אסרתו תורה לכלותם ביו"ט מחמת מלאכה ורק גזרה התורה שלא לכלותם בשבת ויום טוב, ולכן איך שיהיה הכליון אם ע"י כלב או אופן אחר הכל אסור בשבת ויו"ט, ולכן מתוקים וצלולים דברי רש"י בביצה שם דחלה שנטמאה אסור לתתו לכלבו ביו"ט משום דאין מבערין קדשים ביו"ט, דהאמת כן הוא שאמר ר' יוסה בירושלמי דכליון קדשים טמאים אסור ביום טוב איך שיהיה ולא מחמת חשש מלאכה אלא כן גזרה התורה שלא יעשה כליון קדשים בשבת ובי"ט אבל בחמץ אם נאמר דאין צריך שריפה וא"כ לא ילפינן מנותר וכיון שלא ילפינן מנותר א"כ איסורו להבעיר בי"ט הוא משום מלאכה ובמקום דאיסורו מחמת מלאכה א"כ דוקא שריפה אסור אבל להאכיל לכלבו שרי:
ומעתה מיושב הסוגיא מאד ונוחים דברי רש"י לעין כל רואה דאמר רבא ש"מ מדר' עקיבא שסבר דאין ביעור חמץ אלא שריפה ויליף לה מנותר כר' יהודא וא"כ ההכרח לעשות כליון החמץ דוקא בערב יו"ט ומבואר דאך ביום הראשון תשביתו הוא מערב יום טוב וממילא אף דמצותו דוקא בשריפה עכ"ז אסור להבעיר החמץ אפי' ע"י אכילת בהמה או כלב כדפרשנו דדומה לקדשים פסולין דאסור לכלותם ביו"ט אפי' ע"י אכילת כלב, אבל אם ר' עקיבא סבר דהשבתתו בכל דבר וא"כ לא יליף חמץ מנותר וכיון שלא ילמוד חמץ מנותר א"כ אין איסורו שלא יכלה אותו ביום טוב אלא משום מלאכה וא"כ להאכיל לבהמה או לכלב דאין בזה משום מלאכה ודאי מותר ולהכי פירש רש"י כאן בפסחים דאי הששתתו בכל דבר ס"ל לר"ע וא"כ לא יליף מנותר לוקמיה ביו"ט ויבערנו בדבר אחר יאכילנו לכלבים או ישליכנו לים:
אבל שם במסכת ביצה לענין חלה שנטמאה דזהו קדשים פסולין ודאי אפילו להאכיל לכלב או לבהמה אסור ביום טוב דאין קדשים מתבערים מן העולם ביו"ט ואפילו באופן שאין בו איסור מלאכה, וזהו מדוקדק בלשון רש"י שם במסכת ביצה ולא תימא דוקא שריפה משום דהבערה שלא לצורך היא כו' דגזירת הכתוב שאין קדשים טמאים מתבערים ביו"ט דרחמנא אחשבה להבערתן א"כ אין הטעם משום מלאכה, ומה שמסיים רש"י הלכך מלאכה היא כוונתו הלכך אסור כמו מלאכה והפירוש לענין קדשים טמאים היא מלאכה אבל לא מחמת איסור שבת ויו"ט, וז"ב:
ועפ"י אריכת הדברים הללו מיושב מה שהקשו רבותינו ג"ע השאגת אריה והפני יהושע על אותה סוגיא שאמר רבא ש"מ מדברי עקיבא חלת ש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה ולהכי אסור ביו"ט, ומזה מוכח דתשביתו הוא מעיו"ט ותמהו הגאונים הא שיטת רש"י לקמן (בדף י"ב) על הא דאמר רב יהודה אימתי שלא בשעת ביעורו אבל בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר ופירש"י שלא בשעת ביעורו הוא בשעה ששית ושעת ביעורו לאחר ששה שעות וא"כ ביו"ט מותר להשבית החמץ בכל דבר וא"כ איך דייק רבא מכאן דאין ביעור חמץ אלא שריפה וגוף הברייתא דר' עקיבא תמוה איך מוכח מכאן דתשביתו הוא מעי"ט הא יוכל להשבית ביו"ט וישבית בכל דבר כמו יפרר ויזרה לרוח וכדומה, וזהו באמת פליאה נשגבה אבל כדפרשנו מהירושלמי דאם למדין חמץ מנותר אסור להבעיר מעי"ט החמץ שיהיה דולק והולך ביום טוב כמו בקדשים דאינו רשאי לכלותם ביו"ט אפילו ע"י אכילת בהמה, א"כ ניחא מאד דהוכיח דע"כ ההשבתה היא מעי"ט דבי"ט אסור להשבית החמץ בשום דבר והוכיח רבא דע"כ אין ביעור חמץ אלא שריפה וא"כ ילפינן מנותר וממילא עד אחר שעה ששית הוא בשריפה ואחר שעה ששית השבתתו בכל דבר ואסורה ההשבתה בי"ט כמו בקדשים, וא"כ שפיר דייק ר"ע מאך ביום הראשון דזהו מעי"ט דבי"ט א"א להשבית החמץ בשום דבר אבל אם ביעור חמץ הוא בהשבתה אחרת לבד השריפה א"כ אין אנו לומדים מביעור הקדשים וא"כ ביו"ט גופא מותר להשבית החמץ כמו שמפורש בירושלמי, וא"כ שפיר הוכחת רבא דאין ביעור חמץ אלא שריפה אע"פ דבי"ט השבתתו בכל דבר וזהו כפתור ופרח בדברי רש"י ודוק: