אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן
סימן טז
שאלה איש אחד שברור לו שאם יתענה בתענית צום גדליה יזיק לו תענית צום יום הכפורים ויהיה לו חלילה מחלה שנוגע לספק פקוח נפש, ותענית צום גדליה בעצמו בטח לא יזיק לו ולא יגרע לו שום דבר מהתענית אי מחויב לצום צום גדליה ומה שלא יוכל אח"ז להתענות ביום הכפורים הרי יהיה פטור מצד הדין אז מלהתענות או דילמא אינו רשאי לצום צום גדליה בכדי שיהיה בכחו להתענות ביום הכפורים:
ולכאורה דין זה תלוי במחלוקת של הרדב"ז והחכם צבי הובא בבאר היטב סי' צ' באו"ח אות קטן י"א מי שהיה חבוש בבית האסורין ולא היה יכול להתפלל בעשרה והתחנן לפני השר ולא אבה ליתן לו רשות רק יום אחד ולא יותר איזה יום יבחר לו אם תיכף או יבחר לו יום ראש השנה בכדי לשמוע קול שופר ופסק הרדב"ז ח"א סי' י"ג שלא יחמיץ המצוה ויתפלל תיכף בעשרה ואין מעבירין על המצות והחכם צבי חולק עליו והביא ראיה מגמרא דפ' התכלת (דף מ"ט) דמבעיא לן צבור שאין להם תמידין ומוספין איזה מהן קודם ומוקי לה במוספין דהאידנא ותמידין דלמחר והספק אם תדיר עדיף או מקודש עדיף ולהרדב"ז אף אי תדיר עדיף מוספין קדמו משום דהוי האידנא ואין מעבירין על המצות, והאריך בזה עוד החכם צבי שמצא סוגיא ערוכה במוע"ק (דף ט') דרמי קראי אהדדי כתיב פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו וכתיב אורח חיים פן תפלס ומשני לא קשיא ועיין ברש"י פלס מעגל רגליך לשקול ולעיין איזה מצוה הגדולה ותעשה הגדולה וכתיב אורח חיים פן תפלס דמשמע כל מצות שיבא לידך ומשני כאן במצוה שאפשר כו' וא"כ בנידון דידן נמי להרדב"ז צריך להתענות תענית צום גדליה שקודם ואין מעבירין על המצות ואי דזהו מדברי קבלה ויום הכפורים הוא מן התורה לא איכפת לן דאין מעבירין על המצות ולהחכם צבי לא יתענה כעת בכדי שיהיה בכוחו להתענות ביום הכפורים ועיין בחיי אדם כלל ס"ח ובנשמת אדם דהכריע כהח"צ וביאר דלא שייך בכאן אין מעבירין על המצות:
ואמנם לענ"ד מסוגיא דמועד קטן אין שום ראיה דהתם אף לפירש"י מיירי דב' המצות ששוקל יוכל לקיים שניהם ביום אחד או ביום המחרת דהוי שהיה מועטת אבל באופן שאלותינו דיתארך הזמן ימים מרובים מי יודע שאין חוששין שמא ימות ואף דהמג"א סי' תקס"ח סקי"ג כ' דלזמן מועט לא חיישינן שמא ימות, ואמנם השעה"מ הל' סוכה משיג על המג"א וגם דעת הפוסקים דמה שיתאחר יותר מז' ימים נקרא זמן מרובה, והראיה מפרק התכלת נמי אינו ראיה כדכתב הקצה"ח סי' ק"ד סוף סעיף קטן ב' דזה שהגיע הזמן תיכף נקרא מקודש וא"כ יש מעלה גדולה בזה שזמנו תחלה:
וידידי המנוח הרב הגדול ר' יהושע העשיל ז"ל מפה קהלתינו אמר לי להביא ראיה לשאלותינו מפלוגתת הרז"ה והרמב"ן הובא בר"ן פרק רבי אליעזר דמילה דמסתפק אי אישתפיך הנך חמימא דלאחר מילה ואיכא חמימי לרחוץ קודם המילה אם אמרינן תדחה מילה כיון שאם נמול יצטרך אח"כ לחלל את השבת במכשירין או דילמא השתא מיהת בדין מהלינן ובתר הכי פקוח נפש הוא שדוחה את השבת והרמב"ן ז"ל כתב דשרי למימהלי שאין למצוה אלא שעתה ואין דוחין את המילה מפני שנצטרך אח"כ לדחות את השבת דבתר הכי פקוח נפש הוא דדחי ליה ולא מכשירי מילה וע"ש בר"ן שהאריך בראיות, והרז"ה והרשב"א סבירא להו דתדחה מילה בכדי שלא נצטרך לחלל את השבת והביא ראיה ע"ז משחיטה ביום טוב שאין שוחטין מטעם שיצטרך לכיסוי, וא"כ תלוי שאלותינו בפלוגתת הנך קמאי דלהרז"ה וסייעתו לא יצום בצום גדליה שלא ידחה יוה"כ ולהרמב"ן יצום צום גדליה וזה שידחה יוה"כ ולא יתענה זהו מחמת פקוח נפש ולא הוא המדחה:
ואמנם אף שהראיה שהביא הרב ר' העשיל ז"ל ראיה נכונה היא מ"מ יש עוד לדחות שאין דומה לשאלותינו דאפשר דהתם אסרו הרז"ה והרשב"א למול שלא תדחה שבת אח"כ במכשירים משום שצריך לעשות מעשה אבל בנידון שאלותינו שהוא בשב ואל תעשה והחיוב בא עליו תיכף אפשר דמודו גם הרז"ה והרשב"א שיצום צום גדליה אף שידחה יוה"כ דהדבר נעשית מאליו בלא שום דחיה דהרי הוא מתענה ואינו, עושה שום דבר ואך נלענ"ד מטעם אחר דטוב שיאכל בצום גדליה בכדי שיהיה מוכשר להתענות ביום הכפורים דהנה איתא במסכת ראש השנה (דף ל"ד ע"ב) ומצוה בתוקעין יותר מן המברכין כיצד שתי עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין הולכין למקום שתוקעין ואין הולך למקום שמברכין, ופריך הש"ס פשיטא הא דאורייתא הא דרבנן ומשני לא צריכא דאע"ג דהא ודאי והא ספק פ' ודאי היא לו שאם ילך אצל המברכין ימצא שם עשרה ויתפלל ש"ץ ויוציא ידי חובתו ואם ילך אצל התוקעין שמא כבר עמדו והלכו לביתם כן מבואר בפירש"י שם וזהו מוכרח ומ"מ ילך אצל התוקעין א שהוא ספק ולא ילך אצל המברכין אף שהוא ודאי א"כ יש לנו סוגיא ערוכה דודאי דרבנן נדחה מפני ספק דאורייתא וכ"ה בש"ע או"ח סימן תקל"ה בלי שום חילוק:
ומעתה נ"ל בנידון שאלותינו נמי תדחה תענית צו"ג אף שהוא ודאי מחמת תענית יום הכפורים שהוא ספק דהכא בתענית צום גדליה הויו דברי קבלה ודברי קבלה אף שהוא ודאי נדחה מחמת דאורייתא אף ע"פ שהוא ספק ואין סברא לחלק בין הכא לתענית וברכות דר"ה דשם מבטל הברכות בשב ואל תעשה והכא בקום עשה שיאכל בתענית צום גדליה וגם דכאן יש חששא שמא ימות נראה ברור דאין לחלק, דהנה זה שאנו חוששין שמא ימות הרי היא ספק אם יקיים את המצוה דאורייתא וכבר פשטינן מהתם דאף דהברכות נדחין ודאי והתקיעות עוד הוא בספק שמא לא ימצא שם התוקעין ומ"מ מדחה הברכות מחמת ספק דאורייתא וכן בנ"ד דחיישינן שמא ימות וא"כ הוי ספק ודברי קבלה נדחין מחמת דאורייתא אף מחמת ספק דאורייתא, וגם זה שראינו לחלק בין שב ואל תעשה לקום עשה ודאי לא מחלקינן כיון דאמרו לנו בש"ס דדחינן לדרבנן מחמת ספק דאורייתא ודאי אין שום חילוק בין קום ועשה לשב ואל תעשה וזהו ברור כשמש, א"כ פשיטא בשאלותינו במי שחושש שאם יצום בצום גדליה לא יוכל להתענות ביום הכפורים ודאי יאכל בצום גדליה מחמת הספק אולי יצטרך אא"כ לדחות יוה"כ כן נראה לענ"ד וברוך החונן לאדם דעת: