אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן
סימן טו
שאלה אם מותר להסיק את התנור לחמם את הבית ביום טוב ואת"ל דמותר להסיק התנור בשביל חמום הבית עוד שאלה אם מותר להסגיר הקוימען להחזיק החמימות.
תשובה בעז"ה, לכאורה אין זו צריכה לפנים דהדין הזה מפורש בש"ע או"ח סימן תקי"א וזה לשון המחבר בשו"ע מותר לעשות מדורה להתחמם כנגדה ובהגהת רמ"א וי"א דאסור להחם בית החורף ביו"ט דלפעמים אין הקור גדול ואינו אלא למפונקים והוי כמרחץ ומוגמר דאסור ונהגו להקל וא"כ דסתם הרמ"א וכתב דנהגו להקל א"כ אין זו שאלה דודאי מותר להחם בית החורף, ואמנם במג"א שם סעיף ג' ד"ה דלפעמים אין הקור כתב המג"א וזה לשונו כלומר כשאין הקור גדול יש איסור בדבר, ונראה לי דאם הקור גדול כ"כ שהמאכלים השמנים נקרשים שרי להסיק דהוי צורך אוכל נפש, ודברי המג"א אלו העתיקם הבאר היטב להלכה וכן החיי אדם כ' וז"ל בח"א כלל צ"ה הלכות יו"ט סימן ס' מותר לעשות מדורה להתחמם כנגדה ואם אין הקור גדול אסור להחם בית החורף ומ"מ ע"י א"י מותר א"כ מפורש דהח"א אינו מתיר להסיק ביום טוב בשביל חימום הבית רק ע"י נכרי וכל דבריו לקוחים מהמג"א ומחמתם נמנעו רבים מלהסיק התנור ביו"ט ומצטערים מחמת קרירות כי אינם יכולים לשער אם הקרירות גדולה כל כך שיהיו השמנים נקרשים או לא וכן שמעתי כי רבנים אסרו מלחמם הכית בשאין הקרירות גדולה עד שיהיו השמנים נקרשים:
ולענ"ד טעו הח"א והבאר היטב בפירוש המג"א ומתחלה. אבאר דברי הש"ע ואח"ז נבא לבאור דברי המג"א דהנה יש לדקדק בדברי הרמ"א שכתב וי"א דאסור להחם בית החורף כו' ומשמעות דבריו דחולק על הש"ע ואוסר לעשות מדורה להתחמם כנגדה, ולפ"ז אם חולק הרמ"א על המחבר בשו"ע היה לו לכתוב וי"א דאסור ותו לא, או לכתוב וי"א דאסור לעשות מדורה להתחמם כנגדה ומה זה שהכניס הרמ"א בדבריו דברים שהמחבר לא הזכירם כלל, אכן באור דבריו הקדושים כך הוא דהנה לא פליג על המחבר בעשיית מדורה להתחמם כנגדה ולא אפשר שיחלוק על זה דדין זה דעשיית מדורה הוא משנה מפורשת במסכת יום טוב (דף כ"א) ע"ש עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה ומפרש בגמרא דזהו לב"ה דמתיר גם להחם חמין לרגליו וא"כ לא יחלוק הרמ"א על דין המפורש במשנה בלי שום חולק, ואמנם הרמ"א חידש לן דין מחודש דלהחם בית החורף דזהו מגרע גרע מעשיית מדורה, דעשיית מדורה להתחמם כנגדה קרוב הדבר שזהו מקרי אוכל נפש וכמו שפירש בזה הטורי זהב בסימן תק"א סק"ב דעת הר"נ והכי משמע לשון הר"נ שם על מתניתין דאין מבקעין עצים וזה לשונו ולי נראה דכל שהוא נהנה מגופו של דבר כאוכל נפש עצמו הוא, אבל להחם בית החורף זהו רחוק מן הנאת אוכל נפש, והחילוק בזה פשוט דאם עושה מדור להתחמם כנגדה הוא נהנה תיכף בשעת ביעורו וכל שגופו נהנה בשעת מעשה הוי כמו אכילה ושתיה אבל כשמחמם הבית הנאתו באה לו לאחר זמן ואין היתרו אלא מטעם מחמם, וגם יש סברא לאסור חמום הבית דזה הוי כמוגמר ומרחץ דאינו אלא למפונקים ולכן נמצא מי שאוסר וזהו כוונת הרמ"א אע"פ דבמדורה להתחמם כנגדה הכל מודים דמותר אבל להחם בית החורף יש מי שאוסר דאינו דומה לעושה מדורה, ואעפ"כ כתב הרמ"א גם על חמום הבית דנהגו להקל ואחרי שכתב הרמ"א ונהגו להקל א"כ אין שום איסור גם בחמימות בית החורף ואין שום חילוק אם המאכלים נקרשים מחמת הקור או לא אלא לעולם כל שהאדם רצונו להחם לו ביום טוב מחמם בית החורף ומזה יחם לכל גופו, וזה ברור כשמש דלזה כיון הרמ"א, ואך מה שכתב המג"א שם סעיף ג' כלומר כשאין הקור גדול יש איסור בדבר, ונראה לי כו' זה כתב המג"א דרך פירוש על הרמ"א כי אף לדברי היש מי שאוסר הוא דוקא כשאין הקור גדול ואם המאכלים נקרשים גם לדברי האוסרים מותר, ולא כתב זאת המג"א להלכה כי להלכה אחרי שכ' הרמ"א ונהגו להקל א"כ מותר לעולם לכל אדם שמרגיש קרירות מותר לו להחם הבית החורף, והבאר היטב והחיי אדם פירשו כוונת המג"א שכתב כן להלכה וזה טעות כמבואר לכל מעיין ואח"ז חפשתי בספרים ומצאתי כדברינו מפורש באשל אברהם להגאון פרמ"ג וכן הוא בשו"ע של הגאון החסיד מו"ה זלמן זצ"ל מלאדי:
אלא בדברי הטורי זהב סימן תק"א סק"ב צריך לי עיון דמשמעות דבריו דמדורה להתחמם כנגדה לדעת הר"נ הוי אוכל נפש ומתרץ קושיית מהר"י אבוהב שהקשה על הר"נ שהרי חימום המדורה לא התירו אלא מחמת מתוך והר"נ בעצמו פירש דחימום המדורה מותר מטעם מתוך ומתרץ הט"ז דבאמת הר"נ בעצמו סבירא ליה דהוי אוכל נפש והא דכתב הר"ן הביאו הב"י סימן תקי"א דהני תרי מילי פירוש הנאת חימום המדורה וחמין לרגליו הם מכח מתוך כתב כן להראב"ד דלא סבירא ליה דחימום הוי כמו אוכל נפש עצמו יעו"ש בט"ז, וקשיא לי לפי דבריו דהוי אוכל נפש ממש למה פליגי בית שמאי על הדין דמדורה להתחמם כנגדה, ובאמת היה נלענ"ד דזהו ספיקו של הש"ס שם דאיסתפיק להו האי מדורה מאן קתני להו דברי הכל הוא ושני לב"ש בין הנאת כל גופו להנאת אבר אחד אשר לכאורה האי חילוק יש הרי הכל צרכי גופו הוא ואם הנאת אבר אחד אסור ודאי צריך לאסור גם הנאת כל הגוף, ואך הש"ס איסתפיק דלמא שני לבית שמאי הנאת כל גופו כוונתם היכא דנהנה מגופו של דבר בשעת מעשה א"כ הוי אוכל נפש וכן נראה מלשון רש"י ז"ל ולכן אף דלא סבירא להו מתוך מ"מ מותר מדורה דהוי אוכל נפש או דלמא ב"ה קתני לה אבל ב"ש לא שני להו פירוש דגם היתר המדור נמי אינו אלא משום מתוך ולכן אין זה אלא לב"ה אבל לדברי הט"ז דהוי אוכל נפש ממש א"כ גם לב"ש יהיה מותר והגמרא פשט מברייתא דעושה מדורה הוא דוקא לבית הלל והמג"א שם סעיף קטן ג' פירש דעת הר"נ דהוי כאוכל נפש ולא אוכל נפש ממש וניחא, אבל דעת הטו"ז אינו נראה כן וצ"ע:
וע"ד סגירת הקוימען, לכאורה יש לאסור משום דהוי כיבוי דע"י שמסגיר הקוימען יכבה האש והגחלים אך באמת נראה דהוי גרם כיבוי והנה בגרם כיבוי דעת הרא"ש וסייעתו דגרם כיבוי מותר אפילו שלא במקום פסידא ומבואר בדברינו לעיל סימן ו' אך להפוסקים דבשבת אסרו גרם כיבוי ודוקא במקום פסידא התירו גרם כיבוי ע"ז יש לעיין ביו"ט אפשר דשרי משום דהוי בזה שמחת יום טוב ולא אוכל להחליט זה ויותר נראה דאסור ולכן נכון שיסגיר הקוימען ע"י נכרי כנלענ"ד: