אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן
סימן ח
גרסינן במסכת שבת בפ' הבונה והמסתת מסתת משום מאי חייב רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש, העושה נקב בלול של תרנגולים רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש עייל שופתא בקופונא דמרא רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש, ודברי הגמרא צריכין ביאור במאי פליגי רב ושמואל ומאי טעמייהו, הלא ידוע דבגמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש דכן מפורש במתני' פ' כלל גדול וא"כ במאי עסקינן אם זו הפעולה שעושה במסתת ובעשיית נקב בלול של התרנגולים היא גמר מלאכה קשה מאי טעמא דרב ואי דאין זה גמר מלאכה א"כ מאי טעמא דשמואל והדבר צריך טעם:
ובפסקי הרמב"ם איכא מבוכה גדולה שהרעישו עליו מפרשי הרמב"ם דבפ' י' מהלכות שבת הלכה י"ג פסק המכניס יד הקורדס בתוך העץ שלו הרי זה תולדות בונה וכן כל כיוצא בו וזה כרב דמחייב משום בונה ובהל' ט"ז שם כתב העושה נקב כל שהוא בין בעץ בין במתכת הרי זה תולדות מכה בפטיש וחייב וזהו כשמואל ובהל' י"ח המסתת פסק נמי כשמואל ונתעורר בזה הרמ"ך בהשגותיו והכסף משנה הביא לדברי הרמ"ך ונשאר בקושיא, ועוד הקשה הכסף משנה דהרמב"ם סותר דברי עצמו דבפ' כ"ג כתב העושה נקב נקוב בלול של תרנגולים חייב משום מכה בפטיש והכא בפ' י' פסק הרמב"ם דעושה נקב בלול של תרנגולים חייב משום בונה וסותר דברי עצמו ועי' לחם משנה שם בפ' י' דחק מאד בפי' דברי הרמב"ם:
וראיתי להמג"א בסי' שי"ד סעיף ג' שהביא קושיית הכסף משנה ומתרץ המג"א דחילוק יש בלול שאינה מחוברת לקרקע ולית בה בנין חייב משום מכה בפטיש ובליל המחוברת בקרקע חייב משום בונה ודבריו מופלאים ממני העני בדעת הלא בסמוך לו שם הלכה י"ז פסק הרמב"ם המפיס שחין בשבת כדי להרחיב פי המכה הרי זה חייב משום מכה בפטיש, והנה ידוע פסק הרמב"ם דאדם הוקש לקרקע והאריך בזה הש"ך בחו"מ סי' צ"ה וכן דעת רוב מהאחרונים, ושייך בו בונה כמבואר בש"ס כתובות (דף ה' ע"ב) או דילמא לפתח מכוין ופי' רש"י שם והרי הוא כבנין ואסור בשבת, וכן בשבת פרק האורג ובכתובות (דף ו' ע"ב) המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב פירש"י בכל הני מקומות חייב שהוא מתקן פתח וחייב משום בונה דאשכחן בנין בבעלי חיים דכתיב ויבן את הצלע ע"ש ברש"י וא"כ מפורש דאפילו במחובר סבירא ליה להרמב"ם דחייב משום מכה בפטיש ולא משום בונה, דהרי מפיס שחין הוא בנין דמחובר וחיובו משום מכה בפטיש א"כ מוכח דלא כהמג"א ועוד ראיה דלא כדבריו דהרי במתקן כלי פסק הרמב"ם דחייב משום מכה בפטיש אף דפסק במנורה של חוליות דחייב משום בונה ולא חילק הרמב"ם בין תלוש למחובר וצ"ע דברי המג"א:
ואשר אחזה אנכי בישוב דברי הרמב"ם נ"ל דשני מיני מכה בפטיש איתא במלאכת שבת, אחד באופן שעשה מקודם כל המלאכה כמו בנה בית או עשה כלי דכל עסקו בבנינו או בעשיית הכלי כל זמן שלא נגמר אינו חייב משום מכה בפטיש ובמכוש אחרון אז חייב משום מכה בפטיש ועוד יש מלאכת מכה בפטיש שאין לפניה מלאכה אחרת והיכי דמי כגון שעושה לול של תרנגולים דבפעולה אחת נעשה ההתחלה והגמר מלאכה ובכגון דא היא מחלוקת רב ושמואל דרב סבר מחייבינן ליה משום בונה דהואיל וההתחלה וגמר מלאכה נעשו בפעולה אחת אזלינן בתר התחלה ושמואל סבר דחייב משום מכה בפטיש דהעיקר היא גמר המלאכה והכל הוא הולך אחר החתום, והרמב"ם נראה לו לפסוק בפלוגתא דרב ושמואל כשמואל משום דרבה ור' זעירא אמרו בפ' כלל גדול דכל מידי דאית ביה גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש, ומשמעות דבריהם דכל מידי דאית ביה גמר מלאכה, אפי' אם הגמר מלאכה והתחלת המלאכה באו כאחד מ"מ חיובו הוא דוקא משום גמר מלאכה וזהו כשמואל וכל זה דמחייבינן אותו משום מכה בפטיש הוא דוקא אם אחרי פעולתו זאת שנעשה ההתחלה והגמר אין אחריה עוד מה לתקן אבל אם עושה מלאכה כמו שעשה לול של תרנגולים ויש אחרי מלאכתו עוד לתקן כגון שעשה נקב בלול של תרנגולים שיש בו כדי להוציא את ההבל ולהכניס אורה צריך להגדיל את הנקב, בזה ודאי דחיובו משום בונה ולא משום מכה בפטיש, ומעתה מיושבים היטב פסקי הרמב"ם דבפרק כ"ג כתב וזה לשונו העושה נקב שבלול התרנגולין שהוא עשוי להכניס האורה ולהוציא את ההבל הרי זה חייב משום מכה בפטיש, ומפורש מלשונו הזהב שבפעם אחת נעשה כל המלאכה ונעשה הנקב בפעם אחת לשני הדברים להכניס האורה ולהוציא את ההבל וזהו כשמואל דמחייב משום מכה בפטיש, אבל בפרק י' הלכה י"ד שם כתוב העושה נקב כל שהוא בלול של תרנגולים כדי שיכנס להן האורה משמעות לשונו הזהב שלא נעשה עוד הגמר מלאכה וצריך עוד להגדיל הנקב שיהיה ראוי להוסיף האורה ושיוציא את ההבל ולכן פסק שם הרמב"ם דחייב משום בונה וזה פשוט ומוכח מלשון הרמב"ם שכן הוא:
ועפ"י הדברים האלה השויתי בפשוט שיהיו דברי ריש לקיש שאמר בפרק כלל גדול המנפח בכלי זכוכית חייב משום מכה בפטיש שוה לדברי הירושלמי שמביא בשם ריש לקיש דחייב משום בונה, וזה לשון הירושלמי סוף הלכה ב' ד"ה והסותר, ר' חמא בר עוקבא בשם ריש לקיש הגודל כלי צורה חייב משום בונה, רב אילא בשם ר"ש בן לקיש הנופח בכלי זכוכית חייב משום בונה רבנן דקיסרון בשם רבי שמעון בן לקיש יש דברים קרובים ורחוקים הגודל כלי צורה והנופח בכלי זכוכית והעושה כלי בדפוס כולהון משום בונה, וא"כ מחולק הש"ס שלנו עם הירושלמי דבש"ס שלנו פשיטא להו דר' שמעון בן לקיש מחייב משום מכה בפטיש ובירושלמי כולהו סברי דרשב"ל מחייב משום בונה, וכפי שפירשנו מחלוקת דרב ושמואל שהעתקנו לעיל ודברי הרמב"ם הנ"ל שלא יהיו סותרים זה את זה ויצא לנו דשני מיני מכה בפטיש איתא ניחא דברי ריש לקיש דהנה בש"ס דילן מיירי מנפח בכלי זכוכית שנעשה התחלת הכלי וגמר הכלי בפעם אחת ובזה חיובו משום מכה בפטיש וכשמואל דפ' הבונה, והירושלמי מיירי במנפח בכלי זכוכית ועוד לא נשלם הכלי ויש עוד לנפוח בה ולהגדיל התוך אז חיובו משום בונה, ועפ"ז אפשר לפרש לשון הירושלמי יש דברים קרובים ורחוקים מה זה קרוב ורחוק. ולפי דברינו ניחא דקרובים לעין השכל לפעמים דמחייבינן ליה משום מכה בפטיש ולפעמים מחייבינן ליה משום בונה, ולכאורה רחוק מן השכל ואך מי שיש לו מוח בקדקדו ומעיין בדברי חכמים יבין הדבר לאשורו מה לפעמים חיובו מטעם מכה בפטיש ולפעמים חיובו משום בונה, וה' הטוב יאיר עינינו במאור תורתו ועבודתו: