אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן
סימן ז
גרסינן במסכת ביצה (דף ט') אמר רבה שחט צפור מערב יו"ט אין מכסין אותו ביום טוב גילגל עיסה מערב יו"ט מפריש ממנה חלתה ביו"ט, אבוה דשמואל אמר אפי' גילגל עיסה מערב יום טוב אין מפריש ממנה חלתה ביום טוב, לימא פליגא דשמואל אדאבוה] דאמר שמואל חלת חוץ לארץ אוכל והולך ואח"כ מפריש, ופירש"י אוכל והולך כל הפת ומשייר כדי חלה ומפרישה באחרונה אלמא הפרשתה שלא לצורך היא ולא הוי הפרשה והמפריש ביו"ט אינו כמתקן דלתסר כשאר הגבהת תרומה ומעשר דגזור בה רבנן מפני שנראה כמתקן, וא"כ מוכרח דשמואל פליג על אבוה דלשמואל מותר להפריש אפילו בעיסה שגילגלה מערב יו"ט, ואמר רבא מי לא מודה שמואל שאם קרא עלי' שם שאסורה לזרים ולכן אף בחלת חוצה לארץ הוי בכלל אין מגביהין תרומות ומעשרות וע"ש היטב בדברי רש"י, וכתב הרב אלפס והלכתא כאבוה דשמואל דגרסינן בפרק משילין ולא מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט ואפילו ליתן לכהן בו ביום והני מילי דטבילי מאתמול אבל פירי דטבילי האידנא כגון עיסה לאפרושי ממנה חלה מפרישין ויהבינן לכהן, והרז"ה השיג עליו ופסק דהלכה כרבה ומטעם דקי"ל כשמואל דחלת חוץ לארץ אוכל והולך ואח"כ מפריש ומפרש הרז"ה דסוגיא דפרק משילין זהו דוקא בחלת ארץ ישראל שהעיסה טבולה לה אבל חלת חו"ל דמותר לאכול בלא הפרשה ממילא גם הפרשתו מותר דלא מיחזי כמתקן זהו תורף דברי הרז"ה, והרמב"ן בספר מלחמות החזיק בפסק הרי"ף והקשה הרמב"ן על הרז"ה שני קושיות חמורות, א' דלדברי הרז"ה הדבר תלוי באשלי רברבא מחלוקת תנאים במס' שבת פרק נוטל שר' יהודה אומר מעלין את המדומע באחד ומאה שיכול ליתן עיניו בצד זה ולאכול בצד אחר אף בא להפריש מפריש וחביריו חולקין עליו שאעפ"כ אסור לקרא שם ונראין נמי הדברים דעד כאן לא אמר ר' יהודא התם אלא משום שאינו קורא שם דמעיקרא תרומה והשתא תרומה אבל חלה מודה דמעיקרא חול והשתא חלה, ועוד הקשה הרמב"ן לדברי הרז"ה א"כ תרומות ומעשרות של חו"ל מגביהין ביו"ט וע"ש עוד שהאריך:
והנה להכריע בין אבות העולם מי יוכל ובפרט איש כמוני עני בדעת ואך עזרני ה' לתרץ קושית הרמב"ן מעל הרז"ה והוא דהרמב"ן מפרש בכוונת הרז"ה דפסק כרבה משום דאין שום תיקון בהפרשתה, ולי נראה דזה שכתב הרז"ה דלא מיחזי כמתקן זהו סניף לעיקר הטעם ועיקר טעמו דהרז"ה הוא דהא לא הוה בכלל גזירת חז"ל אין מגביהין תרומות ומעשרות כדפי' רש"י שלא גזרו על תרומות עיסה שהרי מותר לגלגל ביו"ט ולאפות כדי לאכול פת חמה ביו"ט מש"ה אף על עיסה שגלגלה מערב יו"ט נמי לא גזרו, ואע"פ דאמרינן דתרומות עיסה לא היה בכלל הגזירה מ"מ בעינן עוד לאידך טעם דאין בזה משום מתקן דהרי ראינו לקמן בפרק משילין פריך הש"ס על מתני' דאין מגביהין פשיטא א"כ פשוט להש"ס דבלא גזירת חכמים אסור להגביה משום מתקן, ולהכי אף דלרבה לא היה תרומת עיסה בכלל הגזירה דאין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט מכל מקום היה לו לאסור משום מתקן ומהאי טעמא הסביר לנו הרז"ה דאין כאן תיקון דהרי קיי"ל כשמואל דחלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש וגם בהאי טעמא לחוד לא סגי לן להתיר להפריש חלה ביו"ט מעיסה שגילגלה בערב יו"ט, דהן אמת דאין בה תיקון מ"מ אסור להפריש משום דהיא בכלל הגזירה דאין מגביהין תרומות ומעשרות וכדמשני רבא הכא דשמואל מודה לאבוה דאין מפריש דכיון דקרא עליה שם אסורה לזרים והוי בכלל הגזירה דאין מגביהין להכי בעינן למימר אידך טעמא דמותר להפריש חלה מעיסה מטעם דתרומות עיסה הפקיעו חז"ל מכלל הגזירה, כלל הדברים משני הטעמים יחד נתחזק פסק הרז"ה דמותר להפריש חלה מעיסה שגילגלה אפילו בערב יום טוב אחרי דתרומות עיסה לא היה בכלל הגזירה וכמפורש ברש"י במקומו וגם דאין בה משום מתקן, א"כ מאיזה טעם אפשר לאסור הפרשת חלה, וזהו מדוקדק בלשון הרז"ה שכתב ואדרבא איפכא מסתברא, דהא דאמרינן פרק משילין אבל פירי דטבילי האידנא כגון עיסה לאפרושי ממנה חלה דיקדק לכתוב רק בעיסה וכתב חלת א"י שהעיסה טבולה לה כוונתו דאף דלא היה בכלל הגזירה מ"מ אסור להפריש ממנה חלה משום דמתקן העיסה, אבל חלת חו"ל אין בה תיקון והזכיר טעם דתיקון משום דזהו החילוק בין עיסת ן לארץ לעיסת ארץ ישראל, אבל משום אין מגביהין לית לן בעיסת ארץ ישראל משום דתרומת עיסה הפקיעו חז"ל מכלל הגזירה:
ומעתה גלוי לעין כל דמתורץ היטב קושית הרמב"ן מעל הרז"ה דמה שהקשה דלדברי הרז"ה מותר להפריש תרומות ומעשרות מפירות חוץ לארץ אינו כן דהרז"ה לא חידש דבר רק שפסק כרבה ורבה בעצמו לא אמר דינו רק בתרומת עיסה משום דלא היה בכלל הגזירה דאין מגביהין ותדע דהלא רבה שהוא אמורא האיך יפלוג על המשנה דאין מגביהין תרומות ומעשרות אלא רבה אשמועינן דתרומות עיסה לא היה בכלל הגזירה, ונ"ל דהרז"ה הוציא דינו דהל' כרבה מהאי סוגיא דפרק משילין דאמרו שם אכל פירי דטבילי האידנא כגון עיסה ולמה נקטו עיסה הוה להש"ס לומר אבל פירי דטבילי האידנא לומר דזהו דווקא בעיסה שלא גזרו על תרומות עיסה בכדי שיוכל לאכול פת חמה ביו"ט אבל שארי תרומות ומעשרות אסור להפריש ביום טוב ומעתה שפיר מתורץ קושית הרמב"ן שהקשה דלדבריו מותר להפריש תרומות ומעשרות ביום טוב, וגם הקושיא השניה שהקשה דלדבריו הדבר תלוי במחלוקת התנאים ר' יהודה וחביריו ג"כ לא קשה ולא מידי דשם מיירי בפירות ולא בעיסה ובתרומות עיסה כו"ע מודו דמותר להפריש בעיסת חו"ל אפי' גילגלה מערב יו"ט, וכ"ז פשוט עד שאני תמה על עצמי דהרי רבינו הרמב"ן בעצמו קא מפרש להא דרבא דאמר ומודה שמואל שאם קרא עליו שם שאסורה לזרים קא מפרש הרמב"ן בעצמו משום דהוי בכלל אין מגביהין וא"כ רבה דלא סבר לסברא זו דהוי בכלל אין מגביהין מותר להפריש והרז"ה דמסתבר לו לדרבה א"כ מאי שייטא פלוגתא דר' יהודה וחביריו לדרבה וצ"ע:
ואחרי דבררנו לפסק הרז"ה א"כ לענין השאלה דשאילנא קדמיכון אשר הארכנו לעיל בסי' ו' נראה דמותר דאין זו תיקון וכמו בעיסת חו"ל ובשיטת הרז"ה קמו הרא"ש והראב"ד וא"כ הסומך עליהם לא הפסיד: