אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן
סימן ג
שאלה אם נשים שכחו לומר משיב הרוח ומוריד הגשם או טו"מ אם צריכים לחזור ולהתפלל:
בשו"ע או"ח סימן (ק"ו) נשים ועבדים אע"פ שפטורים מק"ש חייבים בתפלה מפני שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא וכתב המג"א שם (סעיף ב') מצות עשה כן כתב הרמב"ם דס"ל דתפלה מ"ע דאורייתא היא דכתיב ולעבדו בכל לבבכם כו', אך מדאורייתא די בפעם אחד ביום ובכל נוסח שירצה ולכן נהגו רוב נשים שאינן מתפללות בתמידות משום דאומרים מיד בבקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר ע"כ, והנה זה שכתב המ"א ואפשר שגם חכמים לא חייבים יותר נלע"ד דברש"י במשנה שם ברכות, (דף כ' ע"ב) וחייבין בתפלה מפורש שם דמדרבנן חייבין בכל נוסח התפלה שתקנוה לכל ישראל דזה לשון רש"י וחייבין בתפלה דתפלה רחמי היא ומדרבנן היא ותקנוה אף לנשים, ומלשון ותקנוה אף לנשים נראה מבואר דחייבום חכמים בכל נוסח תפלה כמו אנשים, ומעתה מבואר שאלתינו דלהמג"א דנשים יוצאת בברכה אחת אינם צריכים לחזור ולהתפלל ולדברינו שהוכחנו מדברי רש"י שחכמים חייבום בכל נוסח התפלה מחויבים לחזור ולהתפלל, אבל עוד אני חושש שעתה שקבלנו עלינו להתפלל בכל יום מחויבים כולנו מן התורה מטעם נדר כמו דאיתא בש"ע יו"ד (סי' רי"ד) דברים המותרים והיודעים בהם שהם מותרים נהגו בהם איסור הוי כאלו קבלו עליהם בנדר ואסור להתירם להם, וע"ש (בסעיף ב') קבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם, ואפילו בדברים שלא קבלו עליהם בני העיר בהסכמה אלא שנוהגין כן מעצמם לעשות סיג וגדר לתורה, וגם התרם לא מהני כדאיתא בתשובת הרשב"א הובא בב"י שם שזהו חמור מן הנדר ומן השבועה וע"ש בתשובת הריב"ש (סימן רמ"ט) בשם הרמב"ן, וכן אני אומר לענין התפלה שכיון שקבלנו עלינו מאז ומקדם להתפלל בכל נוסח התפלה שקבעו לנו חז"ל הוי עלינו חיוב דאורייתא וכיון שהוכחנו מרש"י מפורש דאף לנשים תקנוהו נוסח תפלה שיש לנו מסור מאנשי כה"ג ומסתמא אז קבלנו גם על נשים ממילא נעשה עלינו חיוב מן התורה מחמת קבלתנו, וכמו דכתבו הרי"ף והרמב"ם לענין תפלת ערבית שאנו פסקינן תפלת ערבית רשות ע"ש ברכות (כ"ז ע"ב) ומ"מ אחר שקבלנו עלינו שוינהו רבנן עלינו כחובה ועי' בב"י סי' (רל"ה) דגם הרא"ש סבר כן וא"כ ברור ופשוט דעתה מחויבים הנשים להתפלל כל נוסח התפלה כמו שקבעו חז"ל לכל ישראל:
ואמנם לכאורה לפי שהוכחנו דאחרי קבלתינו נעשה עלינו החיוב מן התורה א"כ היה לנו לומר דספק התפלל חוזר ומתפלל כמו בספק של תורה, אבל האמת דכל דבר שקבלנו עלינו מחמת דרבנן הטילו עלינו לעולם לא אתת עלן יותר מחיובא דרבנן דלא עדיף זה שבא מצדינו מעיקר הדבר, ובאור הענין שהקבלה היה עלינו להתנהג בזה כחומר כל מילי דרבנן, וראיה לדברנו מדברי הטור וש"ע חו"מ (סי' צ"ז סעיף כ"ד) לענין שחייב לשלם לבע"ח כתבו הטור והרמב"ם אין צריך לומר שלא תטול אשתו מזונות להבא אלא אפילו תפסה מנכסי בעלה כגון שהלך למדינת הים ותפסה מנכסים שתזון מהם מוציאין מידה והביאו הב"י והסמ"ע שם סעיף (נ"ז) בשם הרי"ף בתשובה משום דהחיוב הוא מדאורייתא ומזונות האשה היא מדרבנן ע"ש, ולכאורה קשה אמת דמזונות האשה רבנן תקנוה אבל עכשיו שכותב בכתובה ואנא אפלח ואוקיר ואוזין ואפרנס א"כ קבל עליו החוב לזונה והוי שטר מדאורייתא וא"כ השתא מזונות ותשלומי החוב צריך להיות שוים ולמה אפילו אם תפסה מפקינן מינה וע"כ הטעם דאף דקיבל על עצמו וכתב שטר כיון דתחלת חיובו היה מדרבנן גם עתה לא הוי עליו החיוב אלא מדרבנן, ומזה הושבתי לפני עשרים שנה להרב הגאון שרצה לישב קושית מהרש"א בריש פרק המדיר שהקשה המהרש"א על התוס' שם בד"ה המדיר והקשו התוספת על רש"י דלשיטת רש"י לפרוך ממשנה שלנו שאין בידו לאסור עליה תשמיש משום דמשועבד לה כמו כן קשה על מזונות איך יכול להדירה והקשה ע"ז המהרש"א לפי מה שכתבו התוס' דשעבוד מזונות הוי דרבנן ותשמיש הוי דאורייתא א"כ תשמיש לאו בידו לאסור לה אבל מזונות יכול לאסור עליה דאתי נדר דהוי דאורייתא ומפיק לשעבודא דרבנן וכמו שמתרץ הש"ס שם שהגיע זמן ולא נשאו ופירש"י דהוי שעבוד דרבנן להכי חל הנדר דהוי דאורייתא יעו"ש, הארכתי קצת יותר ממה שכתוב במהרש"א אבל כן כוונתו ותירץ לי הגאון הנ"ל דעכשיו שכותב בכתובה ואנא אפלח כו' הוי מזונות ג"כ דאורייתא ומדברי הרי"ף שהביא בשו"ע ובב"י בטלו דברי הגאון הנ"ל, כלל הדברים החיוב אף לאחר שקבלנו עלינו לא הוי רק מדרבנן וכל דיני דרבנן נוהג בזה הנלע"ד כתבתי, וברוך החונן לאדם דעת: