אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבת · רא"ש פרק ד
ס"ב אבל אם החזירה לשם הטמנה לא אסרינן כו'. ר"ל שמטמינה באפר שא"א בשבת:
סי' ח בהגה"ה ד"ה לר"ת כו'. מיהו לצורך מצות בית המשתה כו'. בגמ' משמע דלא משום מצוה אלא משום דטרידי ואין להם הנאה לקשר הויא מחשבתו כמעשה וכמידי דלאו בר מעשה:
סימן ט בהגה"ה סד"ה נרתיקין כו'. להכשיר צ"ל להשיר עי' בתוס' ד"ה במאי אוקימתא:
סימן ח ולא משמע הכי לעיל דנמלך עליהן כו' אבל נראה דכונת ר"י אפילו כבר בטלה מחשבתו שלא היה בדעתו עוד לצאת בהן. ול"ד לחריות דעדיין מושב לישב עליהן:
ק"נ ס"ק יג אבל האמת יורה דרכו כו'. קצת דבריו אמת אבל עירב בהן דברים שאינם נכונים. דעיקר דעת רבינו דמדאמרינן כסהו ונתגלה משמע דאם גלה בעצמו אסור והיינו כדעתו שלא לכסותו. דבדעתו לכסות עדיף ממילה בעצמה. אלא דלדעת רבינו יונה ז"ל מסתבר דלא איירי רק בע"ש כמו לא כסהו דרישא אבל בשבת מותר בכל גוונא. אבל לדעת ר"י ע"כ דאפי' בשבת אסור באין דעתו דאי הוי שרי להחזיר אותו כיסוי ולהוסיף אח"כ עליה שרי להוסיף גם קודם שהחזיר הכסוי דהיינו חלוף כ"ה דעתו ז"ל: