אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבת · רא"ש פרק א
ס"ו אמר רב ספרא א"ר יוחנן כו'. אף דכבר הביא מימרא דר' אבין הביא מימרא דר"ס דלא נימא דשם מבעו"י דוקא איירי דלא היתה עקירה בשבת. ועי' רש"י ד"ה היה טוען ודר' אבין הביא משום דאביי. א"נ מדר' אבין לחוד ה"א כשלא הניח כלל. וכן בגמרא לא הקשה אלא אדר"א:
ק"ג ס"ק ח והרי"ף הביא שם המשנה כו'. ולדעתי ראיה יותר ברורה מדהביא מימרא דרב אדא בפ' בתרא היתה חבילתי כו'. וההיא ודאי דלא כבן עזאי דעכ"פ צריך לזרוק על פתח חצירו כלאחר יד וכה"ג ה"ל לפרושי:
שם ס"ק כ לפי מ"ש רבינו בעירובין כו'. לא אבין קושיתו דודאי סוגי' דגמ' הכא ורב יהודה אמר רב מחלקין בין בין לחיים ותחת הקורה כמ"ש רבינו בהדיא בסוף דבריו גם עיקר כונתו נעלמה ממני דודאי בקורה כשהפתח נעול אינה מתרת כלל. והוי כל האסקופה כחדא דיש בה ד' ואסורה. משא"כ בלחי דעד חודו החיצון הוי כמקום מוקף ג' מחיצות ואין בו ד' דהוי מקום פטור. והמותר גם הוא א"צ תיקון כיון דאין בו ד' יצא דמצינן לאוקמי כשיש בו ד' ומ"מ מותר כשפתוח לרה"ר כמ"ש רבינו בפ"ק דעירובין ע"כ כתב רבינו דסבר רבי יהודה בין הלחיים אסור וזהו ודאי צ"ל אפי' לדעת הראב"ד שם דכשהפתח נעול ודאי אסור נגד הלחי לכ"ע כשיש בו ד' דלא עדיף ממבוי גדול שאין לו שום תיקון ופשוט הוא:
שם ס"ק כ"א א"כ תיקשי קושית תוס'. כבר כתבתי דלק"מ:
ס"ק כט. א"כ תקשי ליה מהא דקבעי מאימתי כו'. ואיכא לשנויי דסוגיא דגמרא דקבעי לה סברה כלישנא בתרא דערבית משום דכולי ליליא זמנו אבל לשכרות ל"ח. ועי' בט"ז. ובלא"ה לק"מ דבדין בכל גוונא אין מפסיקין:
ס"ק ל"ט ומחשבין השעות משעה שקם כו'. לאו מלתא היא דהא מטעם רובו של יום קאסר סתם. ול"ש כלל לד' רש"י שם אליבא דר' יוסי. ס"ק סז אבל לר"ת דפסק כו'. עי' בתוס' שכתבו בהדיא להיפך:
סי' לה הגהת אשר"י אע"ג דהתם תנור מכוסם עיי"ש ולפ"ז צ"ל דלא מנתח גרע מברחא וכדעת הרז"ה ז"ל וכ"ה להדיא בס"פ:
שם דלא גרע מברחא ושריק פיר' ר"ל למאן דאסר בלא שריק:
סי' לו ברא"ש ויש מפרשים דשביתת כלים כהאי כו'. והיא דעת הראב"ד הובא במלחמות:
סי' לט צ"ל דריב"ח אית ליה דמתני' כו'. נראה דדעת רבינו דפי' יגמור כפשטי' בידים אלא דכל היכא דבזיתים וענבים ליכא חיוב חטאת מותר בש"ד לכתחלה והמשקין מותרין אף מזיתים וענבים. וכל שיש חיוב חטאת בזיתים וענבים אסורין אף המשקין אף בש"ד מדרבנן. ובזיתים וענבים אסור לעולם לגמור בשבת וכ"מ בתוספתא דפרכי ב"ה לב"ש מקורות ועיגולים אלמא שאסור בשבת. וכן דעת בנו בעל הטורים:
ק"נ ס"ק פד ומ"ש הרמ"א כו' אבל נולד אסור כו'. והעיקר דכוונת רמ"א לנולד גמור כס"ד דגמרא בריש ביצה מקמיה דר"נ ומ"מ נלענ"ד להקל גם בזה מדפריך בגמ' (דף מ"ה ב') מהא דרב נחמן. וכ"מ בד' רבה בר עולא (שם ג' ב'):