אור ברסלב

אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ

שבת · דף קלב.

דף קלא:

גמ' מעיקרא מאי ניחא ליה. כלל פשט הסוגי' נראה דרבא ס"ל דיש סברא לומר דצרעת חמורה שדוחה עבודה. ואף דגברא לא חזי לעבודה למחר. מ"מ מקרי עבודה דלמחר כמצוה שלא בזמנה. וכיון דחזינן דצרעת נדחית אפילו ממילה שלא בזמנה אלמא דשלא בזמנה נמי מצוה היא. והוי ק"ו שפיר לענין שבת. ול"ל קרא דביום. ומשני דהוה אמינא דשבת חמיר והתם משום דגברא לא חזי. ובאמת ה"א דצרעת אינה דוחה כ"א מילה בזמנה. והא דכתיב גבי יו"ט לבדו למעוטי ה"א דממעט אפילו בזמנה דלא נילף יו"ט מצרעת. ולא משום דשוין הן דביו"ט ליכא עונשין הרבה דיותר שייך למילף מכל עשה שאין דוחה ל"ת ועשה. אלא דה"א דקרא גלי לן דלא נימא דצרעת דוחה אפילו שלא בזמנה. ואיהי חמירא ממילה כנ"ל. והוינא יליף מינה אפילו לשבת. ותנא דברייתא תניינא מקשי כיון דכתיב ביום אפילו בשבת והדין דדוקא בזמנה א"כ שבת חמיר כנ"ל. ול"ל קרא לצרעת ומשני דאיצטריך לצרעת דנדחית מפני שלא בזמנה. אלא דא"כ תיקשי קרא דלבדו ל"ל כיון דשבת חמירא בפשיטות וגם ידענא דאינה דוחה שלא בזמנה. ממילא גם ביו"ט לא דחיא שלא בזמנה כמו כל מ"ע שאינה דוחה ל"ת ועשה. דהא ס"ל די"ט עשה ול"ת כדמוכח בפ"ק דביצה. להכי אמר דיש סברא דצרעת חמירא ואיצטריך לקרא דצרעת לאשמועינן דדחיא ולהכי איצטריך קרא דלבדו דלא נימא דאיהי חמירא. ואה"נ דבתר דכתיב לבדו דדוקא בזמנו הא ידעינן דשבת חמירא כנ"ל ולא איצטריך קרא דצרעת אלא אשלא בזמנה וכדאמר רבא לקמן. ורב אשי סבר דפשיטא דשבת חמירא מטעמיה דלקמן והברייתות מפרש בע"א. ול"צ כלל קרא למעוטי מילה שלא בזמנה ביו"ט:

תוכן העניינים

אהל משה (הורוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה