אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבת · דף קכו:
תוס' ד"ה וכי תימא כו' צריכא למימר דכלי ניטל כו'. אבל בראוין לזה לבד ניחא להו דצריך לאשמועינן במחוברין דלא הוי כקרקע אבל בתלושין ל"ש לחלק. לכן הקשו מעיקרא בפשיטות למה יש להצריך כו' דע"כ ר"י אף בתלושין אמר דאי לא"ה ל"ש לדמויי לחריות. ועיין בחי' הרשב"א:
ד"ה ומדבריהן. ולמ"ל נמי כו'. לו"ד ה"נ דהפקוקה לא היתה מצוה כלל. אלא דהצילה הטהרות מלטמא. אבל המדידה מצוה הוא להבדיל בין טמא לטהור. ועיין במ"ק (ח' ע"ב) אם המתינה תורה לדבר הרשות כו':
אלמא דהצלת טהרות רשות מקרי: