אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבת · דף קז.
תוס' ד"ה וממאי כו' ומשום שאצ"ל שרי כו'. צ"ע דהא אמרינן לעיל (ל' א') דאסור לכבות אפילו לר"ש לחולה שאין בו סכנה ולא שרינן רק בהיזקא דרבים. וע"כ דמ"ד הכא פטור ומותר לא סבר כלישנא דרב לקמן דמוקי לה כר"ש. אלא דשרי לכ"ע מטעם שכתב רש"י כאן. ואהא מייתי מקוץ דגם שם עושה פתח אלא שאינו חושש אם יסתם מיד ולחבלה לא חששו דספיקא הוא ולס"ד בהנחנקין שם לא חששו אפילו בשל תורה. ולמסקנא לית כאן חשש תורה, ובזה יתיישב לקמן קל"ה א'. עי' תוס' שם ד"ה מפני:
ד"ה אמר. וכן עור של עוף מסתמא הוי כבשר שרך הוא כו'. נ"ל ראיה לזה מתוספתא דכלים דלא תניא נעור העוף בהדי המצילין בצמיד פתיל (עי' מל"מ ריש הלכות כלים) ע"כ משום דלא פסיקא ליה שאם ראוי עדיין לאכילה והוכשר אין מצילין כדתנן פ"י דכלים מ"ב: ד"ה ע"כ. ומוקמינן רבויא אהנהו ארבע. אבל ל"ש לישנא דאלה למעט מאותן דקאי עלייהו:
בסוד"ה אבל לענין שבת מודה. העיקר נראה דרבנן דר' יהודה סברי לדרשה דאלה הטמאים. וכיון דרבה ומיעט מרבה פלגא וממעט פלגא. ואזלו בתר גישתא הי לרבות והי למעט. אבל ר"י דממעט יותר מפלגא ע"כ דאזיל בתר גישתא דסברא בעלמא וה"ה לשבת: