אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבת · דף צו:
גמ' אשכחן הוצאה כו' סברא כו'. לענ"ד דה"ק מכדי חייבה התורה על מרשות לרשות שהיה במשכן ולא אמרינן גריע הוא ה"ה עיולי דהוה נמי במשכן לא אמרינן דגרוע הוא ופריך מכדי כו' ר"ל תרוייהו הוי במשכן אמאי כו' ומשני נ"מ כו' ר"ל וכיון דאהני חדא מחייב דמחד קרא נפקא ע"כ צריך למיקרי רק להוצאה אב כיון דלא אהני לה הואי במשכן כמו לכל המלאכות דמחייב אכל חדא וחדא, והיינו מטעם דגריע כנ"ל ופריך לר"א כו' כיון דלדידיה גלי קרא דהוצאה דלהני להכנסה מאי דהוי במשכן כמו לכל המלאכות אמאי כו' ומשני דמ"מ לא קרי אב אלא לכל המלאכות שהיו חשובין או להוצאה משום דכתיב. אבל הכנסה כיון דעכ"פ נפקא מקרא דהוצאה הוי תולדה וה"ה זורק לר"י ור"ח אף דהוי במשכן מ"מ כיון דגריעי צריכי לקרא דהוצאה. ובהכי מיושבין כל הדקדוקים וקושיות שהקשו רבותינו בענין זה:
תוס' ד"ה וממאי ר"ח ל"ג כ"ז. לו"ד נלע"ד ליישב דודאי פשטיה דקרא הוי משמע דלא מיחה בידם שלא יקדישו עוד למשכן אלא שלא יעשו כלים ובגדים למטוה יותר מהצורך כדי שלא יפסד וממילא נמנעו מהביא אחר שידעו שכבר יש כשיעור הצריך אבל כדיליף דבשבת הויא ע"כ דהזהירם אהוצאה דאשאר מלאכות כבר אסר להם כל דהוי במשכן והא דסמכי קרא לויאמרו וגו' מרבים וגו' משום דאל"ה לא היה מכריז דלא ס"ד שיביאו עוד אחר שכבר יש כשיעור הצורך. ואף אי נימא דהזהירם אשארי מלאכות משום שבת. מ"מ ע"כ דגם הוצאה נאסר דאל"ה למה מנעו מהביא דהשתא ל"ל כנ"ל כיון שע"כ האזהרה היתה משום שבת: