אור ברסלב

אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ

שבת · דף עב:

דף עא:

גמ' הניחא לאביי דאמר חייב כו'. דבשבת פטור למאן דפטר במלאכה שאצ"ל. ולמסקנא מוקי לה לאביי גם אליבא דר' יהודה דסבר להלכה לעיל (מ"א ב') כוותיה:

שם אלא באומר מותר. סוגיא זו לפירוש רבותינו ז"ל קשה מאד. דהיכי ס"ד לפרושי שגג בלא מתכוין אאומר מותר גם ל"ש כלל לפרושי לישנא דגמ' אומר מותר. דר"ל דוקא גר שנתגייר וכל ששכח עיקרו של שבת כפרש"י ז"ל. וגם הא דשביק מתני' ופריך מרבא ור"נ תמוה מאד. ותירוץ התוס' דחוק הרבה. ונ"ל דקאי אמאהבה ויראה דלעיל. דהא לרבא נמי חייב כדקבליה עליה באלוה כדאמר להדיא בסנהדרין. אלא דלמ"ל לברייתא הכי דבכה"ג בשבת נמי חייב דלא מיקרי משאצ"ל רק כשא"צ לגוף המלאכה כלל. וכמו חופר גומא וא"צ אלא לעפרה. דכה"ג בע"ז כשמשתחוה לאהבת אדם או ליראתו ולא קביל באלוה פטור לרבא. אבל כשמבשל או קוצר בשבת לצורך אדם שירא ממנו שעכ"פ צריך הוא לגוף הבישול עתה מחמת היראה ודאי חייב לכ"ע והוי ממש כע"ז. ומאי חומר בשאר מצות דקאמר. ואהא קאמר אלא באומר מותר ר"ל דסבר דאע"ג דקבליה באלוה שרי. והיינו ששגג באינו מכוין. ר"ל דסבר דאינו מכוין כה"ג שרי ובשבת כה"ג פטור. כיון שאין השגגה מיוחדת שגגת שבת או שגגת מלאכות פרטיות ואהא מייתי מבעיא דרבא מר"ג דכל כה"ג העלם זה וזה מקרי כמ"ש שם. ומחייב עכ"פ חדא:

תוס' ד"ה הניחא. ולהכי איצטריך וכו'. לכאורה ה"מ לאוכוחי טפי דאי בשבת מאהבה ומיראה פטור. א"כ למסקנא דמוקי סיפא בשאר מצות המ"ל דשגג בלא מתכוין היינו במאהבה ומיראה ומאי מייתי רבא ראי'. ואולי כיון דבע"ז פטור בכה"ג ל"ש לאוקמי ברייתא דחומר בשאר בכה"ג. כיון דרישא דברייתא בע"ז איירי ל"ש למתני בסיפא חומר בשארי מצות בשבת. כיון דגם מע"ז חמירא בהא. משא"כ במתעסק דל"ש כלל בע"ז משום שהרי לבו לשמים:

תוכן העניינים

אהל משה (הורוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה