אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבת · דף ע:
נט' והנה שהיא אחת לא משמע ליה. נראה דה"ק לא משמע ליה ממשמעותא דקרא דפעמים שאחד על כולן כו' הלכך צריך קרא אחרינא לגוף חילוק מלאכות ואייתר הנה לפעמים כו':
שם אלא אר"א חזינן כו'. לולא פרש"י ותוס' ה"א דרב אשי סבר דאזלינן בתר ידיעה בתרייתא המביאתו לחיוב קרבן. ורבינא פריך כלום פריש משבת אלא משום מלאכות שע"כ הודיעו לו מקודם אמלאכות כיון דמעיקרא נעלמו שניהם והשתא נודעו שניהם:
תוס' ד"ה לא. שמואל דלא כר"נ. ולפמ"ש בגמ' י"ל דשמואל כר"י:
ד"ה העלם כו'. דהכא אינו שכוח כ"כ. החילוק הוא דחוק מאד ואין לו שורש בגמ'. ולו"ד ה"א דאיכא כמה גווני שדינן כהעלם זה וזה ויכולין להיות בכל המלאכות ומ"מ ידע לעיקר שבת. כגון דסבר שמותר לחלל שבת בכל המלאכות לצורך חולם שאין בו סכנה או הפסד ממון או לפקוח נפש גר שמל ולא טבל. או שאין שבת נוהג בנשים או בחו"ל. או שטעה בשיעור הב' שערות וסבר דקטן הוא. או בפלוגתא דלקמן קכ"ט וטובא כה"ג:
ד"ה אמר. התם שפיר וכו'. צ"ע היכי שייך להחמיר בספק חולין לעזרה. אלא בפשיטות כיון דכתיב העלם טומאה ושבועה בקרא. והרי ישנו כאן מדוע יפטר משום הצטרפות העלם אחר משא"כ הכא דתרווייהו כחדא כתיב אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת אית לן למיזל לקולא בספק רבוי קרבנות. זו היא סברת ר"נ. ורבא פריך דמ"מ איכא לספוקי כל חד. אבל ודאי אם נחייב כאן כ"ש התם ואם נפטור שם כ"ש כאן. ועי' במאור ובתוס' פ"ב דשבועות: