אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבת · דף סט.
גמ' ורבנן שגגת קרבן לא שמה שגגה. טעמא נ"ל משום דל"ש שב מידיעתו שהרי אם יודיעוהו שחייב קרבן לא יתחייב כלל. וכ"ז לר"י אבל לר"ל טעמא דרבנן מקרא דאשר לא תעשינה ולא ס"ל לר"ל שב מידיעתו לת"ק דרשב"א כלל:
תוס' ד"ה כגון. וטעמא דר' יוחנן כו'. לו"ד ה"נ הטעם משום דכל מאי דהוי שגגה חייב לדידיה. ושגגת קרבן מטעם אחר הוא כמ"ש. ונ"ל דטעם זה הוא לרבא לקמן בתרומה וטעם התוס' הוא לאביי:
ד"ה אמר. מנליה לר"ל דרבנן כו'. ונראה דבהא פליגי דר"י סבר דגם לרבנן דרשב"א צריך לקרא דרשב"א. דאל"ה הוינא מוקים לקרא דמעם הארץ דוקא בלא שב מידיעתו והיינו דפריך בריש פירקין אר"י מרשב"א ור"ל לא סבר להאי סברא ומונבז ע"כ סבר כרשב"א לדידיה וכן קיי"ל. והכי פרכינן בכל דוכתא בפשיטות מרשב"א: