אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבת · דף נה.
גמ' ועל מצחם של רשעים תיו כו'. נראה דהוצרך להבדילם מבינונים:
שם גלוי וידוע לפני שאם מחו כו'. נראה דפסיקא ליה לר' אחא למימר הכי ולא אמר אהא דהיה בידה כו' והיינו דכתיב כו' דא"כ היכי קרי' להו ב"א שקיימו כו' דהא לא קיימו מצות תוכחה ולא הוו מקודשים. אבל בכה"ג ודאי לא עברו כלל דהא מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע אלא שנענשו משום לפניהם מי גלוי והוי כנתכוין לחזיר ועלה בידו טלה:
רש"י ד"ה היינו דכתיב מעיקרא כו'. לו"ד ה"נ מפשוטה דקרא דאותם שכבר כתב גבריאל התיו ניצולו וז"ש וממקודשי תחלו ר"ל אותן שלא כתב עדיין תתחילו בם עד שלא יכתוב:
תוס' ד"ה ואע"ג. היינו היכא כו'. ואפשר לחלק בין שוגג למזיד:
ד"ה קצף אלמא דאין להקב"ה חימה כו'. אפשר דהיינו בקביעות כדמשמע לישנא דבעל חימה: