אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבת · דף נג:
גמ' ולבהמה מי גזרינן. כמה דחיקא סוגיא זו לפרש"י. (א') דאין ענין כלל הגזירות זו לזו. (ב') עי' בגליון הש"ס לר"ע ז"ל. (ג') לישנא דתחום שלה מובלע לא ידענא מאי צריך להבלעה הכא. ואולי תחום שלה ר"ל מקום עמידתה ודוחק. (ד') לרבינא ל"ל לתנא למיתני חוץ לתחומה הל"ל כגון שעומדת בתחומה ותחומו. והוא קוראה לחוץ לתחומה בתוך תחומו, (ה') דלקמן קנ"א מוכח דברייתא חוץ לתחומו איירי. (ו') חילוק התוס' ד"ה כגון קלוש מאד ואין לו מובן כלל. (ז') דמאי משני ליגזור. ע"כ נ"ל דהכי פריך. מי גזרינן לבהמה שבכה"ג דאסור למיעבד לאדם בידים משום גזרה. דמשמע הכא דאפילו לרדוף הבהמה שתעשה מעצמה אסור והתניא כו' אע"ג דאסור לאתויי' בידיה. ומשני כגון שקוראה למקום שרשאי להוליכה אלא שהיה אסור לילך משום תחומו:
רש"י ד"ה תנאי היא. דאיכא דלא גזר כו'. בבהמה דוקא משום דלא תהא כ"כ ברפואתה, ולפירושא דידי אפשר דמיירי כשנעשה ע"י הבהמה ולא בידיו:
גמ' ל"ק הא דמיהדק כו' ונראה דרב יהודה הוי סבר דכיס ל"ש ליבש. להכי מפליג בלחלב גופיה דבמיהדק שרי. ורב יוסף מסיק בל"ב דשייך בכיס ליבש. ואהא מייתי ברייתא דבית אנטוכיא דשייך כיס בצורך גופן דהוי כמו ליבש:
שם כמה גרוע אדם זה. עי' בת"י. ול"נ דבמרדכי לא מצינו כלל שנעשו הדדים כדדי אשה. אלא שנתרבה להם חלב. וזה נמצא בזכרים מעט חלב כדאמר בב"ר שם ואין זה שנוי לגריעותא. אבל הכא בזיון גדול הוא. ועיין ביפ"ת שם: