אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבת · דף לח.
גמ' מכלל דביצים מצומקות מצטמקות ויפה להן. ר"ל מבושלות דוקא כמש"ל:
רש"י ד"ה הא לכתחלה משנה קמייתא. ולא צריך לשנויי דהא בגרופה כו' דחמין ותבשיל דלעיל ר"ל שנתבשלו. כל צרכן:
ד"ה כאן בגרופה וקטומה. הלכך אפילו לכתחלה שרי ר' יהודה. ר"ל דגם לר' יהודה צריך לומר הא לכתחלה הא דיעבד כמ"ש התוס' ד"ה עבר ושהה במזיד מאי. נראה דבעיא זו היא כשלא בשלה ונצטמקה בשבת כלל ומש"ה בשוגג ודאי דל"ש כלל למיקנסיה דהא לא יבא להערים פן יצטמק ויאסר. אלא במזיד בעי אי קנסוהו כיון דעבד איסורא. ופשט מר' יוסי דאסר ושם לא היה אלא שהוי וע"כ דבמזיד הוי ודחי' לשבת אחרת ולפ"ז עובדא בשוגג הוי ושרי לאותה שבת בפשיטות דהא לא אתי לאיערומי פן יצטמק. ועכ"פ אין לך מצטמק ורע לו יותר מזה שיאסר לגמרי ובמזיד לא איפשיטא:
תוס' ד"ה אבל תימה כו'. ונראה משום דהוי מצי למדחי הא מני ר' יהודה דקניס שוגג אטו מזיד ה"ה דקניס לא עביד מעשה אטו עביד. ואף דבגיטין אמרינן דר"י בדרבנן לא קניס. היינו בדבר שעיקרו דרבנן. ולהכי קאמר רחב"א המבשל כו' דקי"ל כר"מ ובכה"ג מותר לגמרי אף דר"מ קניס בדרבנן היינו היכא דעביד מעשה א"נ היכא דעיקרו מדרבנן. אבל הכא צריך לאחותי ביה דרגא מדאורייתא להכי פריך מברייתא דמייתי:
בגליון מפרש הערוך טרף ג' פי' שמחתכי' אותן חתיכות קטנות. אבל אינו טרוף סתמיה מצטמק ורע לו. ולעיל משום ליפתא הוי יפה לו כל היכא דלא בעי לאורחין:
תוס' ד"ה קשיא. דאל"ה לא הוי פריך מידי. ונר' דל"ש לחלק בין חמין לתבשיל בלא בשול כ"צ אפילו בתבשיל שרי:
ד"ה עבר כו' בדלא בשיל כמב"ד כו'. ה"ה דאפילו לא בשיל כ"צ ליכא לאוקמי אלא דנקטו כמב"ד משום דהוי בכה"ג הבעיא אליבא דהלכתא לדעתם: