אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבת · דף לז.
גמ' ולטעמיך נוטלין ממנה דקתני כו'. מכאן ראי' דבשהי' בדיעבד בכל גוונא מותר לאחרים. דאל"ה אפשר דבעינן קטמה ובלא"ה אסור לטלטל. ואף אי הוי קודם גזירה מ"מ במזיד מיהא אסור. ואף אי ס"ל כר"מ. מ"מ שפיר אשמועינן דאף לר"י מותר. אלא ודאי דבשהיי' ל"ש לאסור לאחרים כלל:
רש"י ד"ה אא"ב להחזיר תנן ור' חלבו אשריותא דלשהות כו'. נראה שפי' כן כדי לדחות ראית רבינו יונה ז"ל כמ"ד לשהות תנן מסוגיא דגמ' לקמן גבי בעיא דלסמוך עיין ברא"ש. ונ"ל ראיה לפירושו מדתני לקמן גבי תנור דאסור תוכו אלמא דבכירה שרי דלא אשכחן כה"ג דבכירה דהוי צריך למתני טפי איסורא דתוכה שתיק מיניה ותני ליה בתנור:
תוס' ד"ה אא"ב. אע"ג דחררה בתוכה היא. ונראה דרש"י ס"ל דהחררה היא ע"ג אש גלוי ול"ש כלל הטמנה כמו גג רותח. אבל מ"מ קשה מפת ואפשר לחלק מטעם הירושלמי למ"ד לשהות תנן דפת מזקת לאוכלה חמה:
בא"ד וביצה אמרינן לקמן דמצטמק ויפה לו כו'. עי' ירושלמי פ"ק דאמר בהדיא דבשר בצל וביצה מצטמק ורע לו בצלי (ומגמרתנו אין ראיה דבבישול איירי) ולהכי שרי שם אפי' ב"ש ולפ"ז ניחא. דאי לשהות תנן סמך רב אההיא מתני' ואחנניה ושרי ברע לו וביפה לו לא אשכח בהדיא מאן דשרי. ואי להחזיר תנן אע"ג דמוכח ממתני' דידן דב"ה שרי אפי' ביפה לו לשיטת רש"י דחמין תבשיל היינו רע לו ויפה לו צ"ל דרב סבר כב"ש. גם סמך אמתני' דבשר בצל וביצה דמשמע דוקא רע לו. וס"ל דכל שהגיע למב"ד שרי ברע לו כדאמר ר' אלעזר התם בשמו. וביפה לו אסור אפי' כ"ד. כמ"ש התוס' לעיל סד"ה חמין אליבא דב"ש. ור' יוחנן סבר דכדי שיצולו משמע לגמרי כ"צ ולא מפליג בין רע ליפה דהא דנקט התם ורע לו היינו משום ב"ש. וסוגיא דמייתי לעיל רב אסי אר"י כל שהוא כמאכל ב"ד אפשר דסברה כרב ששת דהכי דשרי לר"י כמב"ד. והראי' מפת דשרי בקרימת פנים ואפשר דרב נמי אהא סמיך. ורשב"י ס"ל דלאו ראיה מפת כדאמר התם בירושלמי שהיא מזקת לאוכלה חמה. לכן נזהרים מלחתות תיכף שקרמו פנים. ובירושלמי גופא אמר הכא דביצים יפה להן וע"כ כנ"ל. ועי' ברכות מ"ד ולפ"ז אצ"ל דפליג רב יוסף לקמן אמאי דאמר איהו גופיה משמיה דשמואל אלא דאביי בעי מיניה אמצטמק ורע לו משום דאמר בהדיא איסורא ביפה בעי ברע מהו. ופשיט ליה להתירא ולא מצי למיפשט משמואל גופיה דאמר יפה דוקא. די"ל דברע מספקא ליה ולהכי קאמר ר"נ בהדיא יפה לו אסור ורע לו מותר א"נ אפשר דנקט יפה דאסור אפילו נתבשל כ"צ אבל כמב"ד אפשר דאפי' רע אסור להכי פשט מדרב יהודה ורנב"י. ואף דחנניה סתמא אמר כל שהוא כמב"ד מותר אפשר דלא שרו רק ברע לו וה"ק כל שהוא כמב"ד הוי כמבושל לגמרי ומצאתי קצת מדברי בס' פ"י. ולשיטת רש"י בכ"מ דר"נ סתם הוא בר יצחק ע"כ צ"ל כמ"ש: