אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבת · דף ל.
גמ' בהו לכבות בוצינא דנורא כו' אולי לא שאלו אלא על חולה שאין בו סכנה שעושין צרכיו ע"י נכרים ומשום בזוי מצוה קא בעי. ולכן השיב מוטב כו':
שם כ"ד רננות. לולא פרש"י היה נ"ל דקאי אכ"ד מזמורים שלפני מזמור זה בתהלים. ואף דאמרינן בברכות ט' דאשרי ולמה רגשו חדא פרשתא. מ"מ מיקרי כ"ד רננות דעכ"פ מחולקין היו דאי לא"ה מאי ס"ד התם:
שם נהפכו פני כל שונאי דוד כו'. וע"ז יצדק כל מזמור של חנוכת הבית ע"ש. שאין פוריעין מדת ימיו של אדם. לפי שכמה בריות קטנות יודעות מדת ימיהן שאינן חיין יותר מכאן כמו בריה שאין בה עצם:
שם בשבת תמות. בירושלמי דחגיגה סבר דביו"ט מת וכתבו התוס' בחגיגה דף י"ז דפליג אגמרתנו ואפשר דל"פ אלא דיו"ט אקרי שבת (עי' ביצה ט"ז ולקמן מפרש ברש"י ד"ה מחופין) וא"ל הקב"ה בשבת. כדי שלא ידע בברור. וגם הוא נסתפק בזה ולהכי הוי גרים כולי יומא. ועכ"פ לא פליג הירושלמי אכולי עובדא דהכא ולהכי פרש"י בד"ה ודקאמר שלמה כו' לענין הלכות שבת ויו"ט ומכאן ראיה לאסור מלטול המת ביו"ט כמו בשבת. כדעת השאילתות וכל הראשונים. ואפשר דלהכי נסתפק שלמה בלתת מזונות כיון שחלה עליו אנינות שוב אין מזונותיו עליו דפטור מכל המצות והוי ככלב של הפקר. וגם כל ישראל חלה עליו אנינות שהרי רוצים לקברו ע"י עממין, ומ"ע התירו משום צב"ח. והא דלא טלטלו ע"י עממין אפשר שלא היו מצויין לשעתן כי כל עבדי שלמה מהולין היו: