אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבת · דף כה:
גמ' לו ולא לאורו. ול"ל דאתי לחמץ בפסח כדאמר בפסחים דאנן קיי"ל דאסור בהנאה ול"צ קרא. ומכאן ראיה דהתורם חדש לפני העומר אין בו משום לאורו. מדלא אוקמה אחדש. ולכן אוקמה בפסחים דוקא דאחמיץ במחובר ולא דאחמיץ לפני העומר. וטעמא משום דעומד להיות נותר. משא"כ חמץ דעומד לשריפה דאסור להשהותו. אחר כתבי כ"ז מצאתי בש"א סי' צ"ז ובקו"א כדברי:
שם משום כסות לילה. ונ"ל דר"ל דסברי דגם ב"ש מודו דבלילה גזרינן משום כסות לילה והם היו יושבין לפניו עד הלילה לקבל השבת ונמשך בלילה דאסור לדידהו בציצית:
שם אר"י זו בית המרחץ. נראה שסדר כאן את האמוראים כפי קדימת הדברים במציאות שההולך למרחץ מקדים יותר כו'. ובאיכה רבתי אמר זו רחיצת יו"ר אחר המרחץ:
שם ת"ר איזהו עשיר כו'. ע' בנדרים (מ"א) דפליגי שם אמוראי כעין הך פלוגתא ממש. ובהכי ניחא דאמר אביי נקטינן נגד הברייתא שם ע"ש. ונראה דכל אלו התנאים היו אומרים כל אחד באשר זיכהו השי"ת ובה היו שמחים בחלקם ולהכי הקדים דברי ר"ט לכולם: