אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבת · דף יח.
גמרא והשתא דאמרת לב"ה. הא דאמר לב"ה היינו משום קושיא דאונין של פשתן. אבל בגפרית ומוגמר מקשי מדידיה אדידיה:
שם והשתא דאמרת דלב"ש. ונ"ל לפי פשט הסוגיא דפשיט ליה דברייתא אתיא אליבא דכולי עלמא דהכי מוכת מלשונה דמעיקרא אייתי פלוגתא דב"ש וב"ה והדר תני לה הלכתא פסיקתא ועיין רש"י ע"ב סד"ה גיגית. ומעיקרא סבר דטעם ב"ש משום גזירה. ופותקין מים לגינה משום דבכח שני ליכא חיוב חטאת וכח ראשון נגמר כולו בע"ש ובסוף היום א"א כלל לבוא לידי חיוב חטאת כמ"ש. וגפרית ומוגמר וכולהו אינך משום דאף בשבת ליכא חיוב בהנחתן. ורחיים אסור אף לכ"ה. ואמר רבה מפני השמעת קול היינו לב"ה. ורב יוסף אמר מפני שביתת כלים. ואקשי מגפרית ומוגמר בנעשה בכלי מלאכה גמורה היינו הבערה. ומשני משום דלא עביד הכלי גוף המעשה. ורב אושעיא אמר דמאן תנא כו' אלמא דב"ש אפילו בלא מעשה ס"ל שביתת כלים כמו אונין של פשתן ופריך א"ה כו'. ועיין בירושלמי דמשמע כמ"ש:
רש"י ד"ה והשתא דאמרת ב"ה. מדשרי בהנך. דל"ל דמנחי אארעא דה"ל לרב יוסף לפרושי כיון דלרבה ודאי שרי אפי' בכלי:
תוס' ד"ה אבל. והא דאמרי' בב"מ כו'. ולפירש"י שם דקאי אמה שמשימין לתוך הדיו ניחא:
ד"ה אונין הא דנקט אונין כו'. ול"נ דמקשי משום דאונן גופייהו כלי נינהו דהא מטמא בנגעים כשמתלבן וס"ד דאף כשנעשה המלאכה בכלי אסור וכ"ש כשנעשה הכלי בשבת ולהכי משני משום כו' ומינח נייח ר"ל שאין עושה מעשה:
ד"ה ולימא דהתם אתי ממילא טפי. ר"ל דבמתני' המעשה נעשה ע"י מה שבתוך הכלי וכאן הוא נעשה ממילא. והאמת דבעינן גם לרב יוסף דלהוי מלאכה גמורה. ובלא"ה ליכא שביתת כלים כדאמרי' ר"פ בתרא כל שבחבירו כו' וראיה דאמר לעיל מאן תנא נתינת מים כו' אף דלכ"ע אסור לתת מים לדיו בשבת ועי' רש"י שם. אלא דקשיא לי כיון דהפטור משום דאתי ממילא להא לא מהני ליה:
ד"ה והשתא ולפ"ז רחיים מותרים כו'. ולפי מ"ש למעלה לא פליגי ברחיים של מים כלל ור' אושעיא ע"כ כרבה ס"ל בטעמא דרחיים ואף לגירסת הא מני ב"ש נראה דקאי אברייתא דשביתת כלים. וראיה ברורה לכל מ"ש מתוספתא דפירקין דקתני ב"ש אומרים ועשית כל מלאכתך כו' והיינו אסמכתא לגזרתם. ולפי' התו' קשה מברייתא לרב יוסף אליבא דר' אושעיא דמוקי לברייתא דפותקין מים כב"ש ול"ל גזירה כלל. ועיין בחידושי הרשב"א ובספר פ"י: