אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבת · דף י:
גמ' התם שם גופיה כו'. נ"ל עיקר החילוק דהתם השם לא איקרי הימנותא אלא מהימנא. להכי איקרי שלום. וזהו שאמר הכא שם כו' דכתיב ויקרא וגו' שלום ומ"מ מותר להזכיר מהימנא בבה"כ דאינו אלא שם המקרה למי שהוא בעל אמונה ואמונה גופא אינו שם כנ"ל. ויותר נראה לגרוס בקושיא דגמ' דכתיב אל אמונה. וניחא דהוצרך להביא מהתרגום והתרגום מוכח לה מדכתיב בתריה ואין עול:
שם אמר אביי שאיף ליה משחא. בביצה ל"ג האי דאמר אביי הכא דהא בימיו כבר היו חוששין לכשפים כדמוכח בעירובין (פרק הדר) וא"ל דמלתיה דרשב"ג מפרש דמ"מ ה"ל למימר היכי ליעביד האידנא אלא תלמודא מפרש לדרשב"ג למייתי דר"פ:
שם במלתא דעבידא לאיגלויי. מ"מ צריך לאשמעינן דה"א שלא יהא יושב ותוהא עד שנודע לו כ"כ רש"י במס' ביצה:
שם הכי אמר רב הנותן מתנה לחבירו כו'. לא הזכיר רב חמא בר גוריא. ונראה היינו משום דלא אתי למימר שמעתתא אלא דרב אבל בתרייתא ודאי שמע מרב גופיה והיינו דקאמר בתרייתא עדיפא כו':
שם שישיבתה קרובה עונותיה מועטין. פי' דגלות מכפרת והבן:
רש"י ד"ה הוה נקיט תרתי מתנתא. לא ילפינן דמתנות נוהגות בזה"ז. פי' בזמננו זה:
שם ובימי רנב"י נסוג כו' לא במתנות. דהא קניס גלימא בחולין (קלב):
תוס' ד"ה דמתרגמינן דהתם קראו שלום כו'. צ"ע דהא בתרגום איתא להדיא דעביד ליה שלום ולא ע"ש כל העולם. ונראה דכוונתם דע"כ קוראו שלום עבור שעשה לו שלום דאי לא קראו כך ולא שאומר שעשה לו שלום הל"ל שלומו אבל אי קרא לו שם לדורות ל"ש למימר כ"כ שלומו:
ד"ה ושל. משמע שהיה אברהם בן ע"ג שנה. צ"ע דהא קראי מוכחי דמלחמת המלכים היתה אחר פרידת לוט שהיתה אחר עלייתו ממצרים והוא היה בן ע"ה בצאתו מחרן. ועוד דא"כ לא עבדה צוער אלא י"א שנה ומקרא מלא על כולם שתים עשרה שנה וע"כ כמ"ש בס"ע: