אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבת · דף ב.
תוס' ד"ה שתים שהן ארבע בפנים. ובשבועות פירש"י כו' ע"ש כל הדבור. נראה דפירש"י שם הוא לפי הס"ד התם דהכנסות לא הוו בכלל יציאות. וקשה קושית התוס' שם דהיכי אפשר למיהוי ב"פ ב' שהן ד' בהוצאות. ותירוץ התוס' שם הוא רק לשיטת ריב"א ז"ל דהפשיטות יד הוא העיקר. אבל לשיטתו ז"ל דעקירות הן העיקר לא אפשר. להכי פירש דבפנים היינו הכנסות דכיון דפירש בהדיא במשנתנו הכנסות ל"ש לאקשויי והא יציאות קתני. וכ"ז לס"ד דגמ' אבל למסקנא דיציאות משמע נמי הכנסה ע"כ דפירושא דבפנים הוי לבעה"ב העומד בפנים. דאי לאו הכי קשה קושית התוס' שם לפי' ריב"א דאמאי לא מפרש הוצאה והוצאה הכנסה והכנסה. ול"ל כדי לקצר כתירוץ התוס' שם דכיון דה"מ למיתני ברישא אעני ובעה"ב ה"ל למיתני הכי כי היכי דליהוו הרישא והסיפא בענין אחד. משא"כ לפי הס"ד דע"כ צריך למיתני בהדיא בפנים משום הכנסות:
ד"ה פשט כו' ע"ש כל הדבור. עיקרן של דברים נ"ל דהוצאה משום דמלאכה גרועה היא לא מהני מאי דהויא במשכן אי לאו קרא דאל יצא אל יוציא ואהניא מאי דהויא במשכן לחייב כל מאי דהיו במשכן כגון מכניס וזורק ומושיע. להכי הויא הוצאה אבוה דכולהו דקרא דילה גלי על כולהו דהוו במשכן כוותה. לבד מעביר ד"א דלא הויא במשכן רק הל"מ דמיחייב ודהויא תולדה דהוצאה: