אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבועות · דף מח.
גמ' וצריכא וכו'. עינינו רואות שדרך החנונים למדוד פירות קודם קבלת מעות. ונ"ל שזהו שאמר ר"י כל שהפירות בידו ר"ל החנוני שהוא בעל הפירות ונקיט בידו ר"ל כ"ז שהן בידו לאפוקי הפשילן לאחוריו כדאמר בברייתא ובמתני' פליג אתרווייהו בבי וסבר דחנוני נוטל בלא שבועה. ובסיפא סבר בתרווייהו בבי דבעה"ב נוטל בלא שבועה. ועביד צריכותא דברישא ה"א דטעמא דרבנן דלא אזלי בתר אורחא משום דבעה"ב אינו חושש כ"כ ומקדים הדינר דידע דלא משהי דעבידי דמרקבי. אבל בסיפא ה"א דמודו דאזלינן בתר אורחא וכו'. שוב התבוננתי בדבריהם ונ"ל יותר נכון פי' הש"ך ז"ל בגמרא. אך צנא בטענת שמא אלא בטענת ברי. וסבר ר"י דמוחזק פטור בלא שבועה ובחנוני ובעה"ב אזלי בתר חזקה. ובשולחני בתר אורחא. והצריכותא היא מרישא דרבנן דחנוני ארישא דשולחני וה"ק דמקמייתא ה"א בהא אמרי רבנן משום דעבידי דמרקבי אין דרך שישהא חנוני מלתת פירות עד שיתן המעות שמא נרקבו הפירות ואינן טובות או שאין בהם כשיעור מעותיו. ומ"מ גם בעה"ב לא קפיד כ"כ. ואדרבה יותר הוי אורחא שיתן מעות מקודם כנ"ל. וגם ידע דלא משהי חנוני. ולהכי לא מייתי תנא דמתניתין לדר"י ברישא דפירות למפטר בעה"ב משבועה דלא חש ליה כלל רק בסיפא למפטר חנוני שיותר דרכו להקיף. ואך בירושלמי אמר דר"י פליג גם ברישא] ולהכי ל"ש כאן אורחא דמילתא אבל בשולחני ה"א דאזלי בתר אורחא. ואי איתמר שולחני לא הוה ידענא דעת ר"י בחנוני וה"א דסבר כרבנן. קמ"ל דבחנוני אזלינן בתר חזקה. ובפירות צבורין סבר ר"י כרבנן: