אור ברסלב
אהל משה (הורוביץ) חלק א שבועות › דף מד.

אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ

שבועות · דף מד.

דף מג:

תד"ה מאי לאו. ובסיפא כשהלוהו אלף זוז וכו'. ולו"ד נראה דמלשון אלף זוז דסיפא מוכח להדיא דאפילו בדלא שוי. דבשטר כ"ע מודו לדשמואל. שם ד"ה לא בדשוי. בסופו. צע"ג דהא לפר"ח ע"כ צ"ל דכנגד המשכון הוי כדפריש. דאלא"ה מנ"ל דפליגי אשמואל כמ"ש התוס' לעיל וכיון דמדמו התוס' שוו לפריש ה"ל לשנויי בפשיטות דכנגד המשכון הוי כשוי וניחא אפילו לגרסת רש"י ז"ל. ואף דלשעטה ל"ד כנגד לשוי כדלקמן. מ"מ לענין שיפסיד יש לנו לדמות שוי לכנגד מעותיו בלא שוי. שכן צ"ל ע"כ גם להתוס':

שם ד"ה מכאן. נראה וכו'. טעמא דמלתא דאע"ג דקני ליה ל"ש חיוב אונסין ע"י קנין אלא היכא שמחייב את עצמו כגון במקח וממכר או בגזלן שחייבתו תורה בהשבה. אבל כאן אין קנין המשכון גורם להתחייב באונסין אלא דילפינן מקרא שיש למלוה צד זכות בגוף המשכון לענין פרעון חובו הגון לשמיטה ודומיה. ומ"מ לא נפקע שעבודו מגוף הלוה שהרי לא נפרע ממנו. שצריך להחזיר הכר בלילה וכו'. ואם יוזל או יוקר ברשות לוה הוא וה"נ באונסין. ומ"מ ש"ש הוא בהך הנאה דאית ליה ביה. וכן יכול לקדש האשה בזכות שיש לו בו וה"נ לענין חמץ. וה"ה בשעת הלואה קני ליה דכיון שגלה הכתוב שקנין משכון קנין הוא לענין מה שנתמשכן ודאי לא גרע אם הרהינו הלוה בעצמו. אלא דל"ש למחשביה ש"ש בהנאה זו כיון שנתן לו מעותיו בשעת מעשה. ולא יפה כחו במשכון מבמעותיו. והדבר פשוט, להכי אמר ותסברא וכו' דמה הנאה היא זו שהחליף מעותיו במשכון:

שם ד"ה שומר דנקטי להו ניגרי וכו'. אבל י"ל דקרא קמ"ל לענין גנבה דל"ש משום ניגרי ברייתא כמ"ש התוס' שם:

באו"ד משום דמאי הנאה וכו'. אבל י"ל דבדלא מינטרא שייך לחלק בין ביתו לחורבתו אבל במינטרא אין לחלק. וכ"מ לשון הגמ' בהכונס שם שמשונה מלשון הגמ' בב"מ:

באו"ד דאע"פ שמשתמש בהן וכו'. אבל י"ל דשאני מפקיד דלהכי אהני מה דאדכיר לשון פקדון ולא שאלה סתם. דלא לשם שאלה נסבינהו עד שישתמש. ואז לכו"ע הוי שואל:

תוכן העניינים

אהל משה (הורוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה