אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבועות · דף ל.
גמ' וכ"ת אשה לאו אורחא וכו'. ולעיל ל"א משום דאורחא בתרי. אלמא שא"י למחות שיבואו כל השותפין וצע"ק:
תוס' ד"ה כל כבודה. אבל לדין וכו'. ולהפוסקים דגם אשה נתבעת צריכה לבוא בעצמה. רק משום דלאו אורחא נ"ל כיון דבעדות איירי למה לן לומר משום דלאו אורחא כיון דמ"ל דפסולה. אלא דלא מסתבר ליה לאוקמי בעדים אי לאו גז"ש:
שם ד"ה למאי וכו'. נ"ל דר"נ לא ס"ל הא. דר"י ודאי להכי איכוון כדתני לעיל השתדל לדונו יפה. וזה שייך בכל דין לעולם. ור"נ לא סבר הכי. ומפרש קרא לענין קדימה לכן הקדים דין קרוב ת"ח לדין יתום (כתובות ק"ו) ומשום שהיה רק קרוב ת"ח הוצרך מטעם עשה דכבוד תורה. ונ"ל שז"ש בכתובות האי עשה וכו' ר"ל הקדמת יתום שהוא עשה מד"ק שפטו יתום. וקיי"ל כר"י דרבא סבר כוותיה בפרק כל כתבי ולענין קדימה מקדימין יתום ואלמנה לת"ח כמ"ש הרמב"ם ז"ל:
שם ד"ה למשרי וכו'. א"נ עשה וכו'. עפרש"י שם שפירש עשה דמשפט הדיינין כשיש עמו כבוד התורה עדיף. ולפ"ז נראה דאם כבר עסוק בדין ראשון ה"ל כעוסק במצוה שפטור אף ממצוה חמורה כדאשכחן במשיב אבידה דפטור מצדקה שכיח מצוה חמורה. ואולי י"ל בין מצוה אחרת לאותה מצוה גופה כשיש עמה חומר אחר. גם י"ל בין עסוק בו לבא לפניו. אך פשטא דקרא דכקטן כגדול משמע שלא לחלק בין אדם קטן לגדול. וכ"מ בתרגום שם. וכיון דמפרשינן לקדימה בדין קטן ה"נ באדם קטן. ע"כ נראה כתירוץ א' שבתוס' כאן: