אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבועות · דף כז.
גמ' יכול נשבע לבטל וכו'. נ"ל דא"צ מיעוט לנשבע שיאכל נבלות שלא יחול דלאו כל כמיניה לעבור בקום ועשה כמ"ש לעיל כ"ד לענין כולל. ואהכי אמר שפיר מה הטבה רשות וכו' ר"ל שאוכל מה שהורשה לאכול. אף הרעה רשות שלא יאכל מה שהורשה לו שלא יאכל לאפוקי מצה. וכן בסיפא בנשבע לקיים אינו ר"ל שלא יאכל איסורין דמודו בה כו"ע כדלעיל אלא שיאכל מצה וע"ז אמר מה הרעה רשות שלא יאכל מה שהורשה לאכול אף הטבה רשות שיאכל מה שהורשה שלא לאכול. ואהכי פריך ממאי דקראי ברשות כתיבי דילמא במצוה וגלי קרא דחיילא שבועה אף לעבור בקום ועשה דהיינו להרע דקרא לעבור עבירה. והטבה היינו קיום מצוה. ומשני לא ס"ד לפרש הכי דמה הטבה אינה בביטול כפרש"י. ופריך א"ה בדברי הרשות נמי נימא מה הרעה לאו אף הטבה לאו ומה הטבה הן אף הרעה הן והא ודאי א"א. אע"כ דל"ש להקיש הרעה להטבה אהדדי בהך מילתא גופא דפלגינהו קרא. ה"נ אם נפרשם במצות ועבירות. ומשני שנויי אחריני. ומ"מ צריך לדרשא דברייתא לענין מ"ע כנ"ל:
תוס' ד"ה לקיים. דפטור דאאחע"א. אבל י"ל שזהו דוקא בנבילה שהיתה נבילה קודם שנשבע. ובירושלמי משמע דעודה בכל נבלה והיינו משום דליתא בהן דלא אתרבי לדידיה רק בהן. דלא בעי איתיה בלאו מאו להיטיב דמרבי הטבת אחרים אף דליתא בהרעה כדלקמן. אבל בהרעה דליכא רבויא בעינן איתא בהטבה והיינו מיעוטא דהרעת אחרים דמודי בה ריב"ב בהן ובלאו:
שם ד"ה ת"ל לא אתיא כר"ע. לפמ"ש ניחא גם לר"ע דצריך למ"ע:
שם ד"ה אביא. דאדם רשאי וכו'. וזה מוכחינן מדאצטריך או לרבות הטבת אחרים משום דליתא בכלל הרעת אחרים ע"כ דלעצמו איתה נמי בהרעה:
שם ד"ה נשבע. בסופו. ולפמ"ש צריך לה לעיקר דרשא דעל איסורין לא חיילא. וחמירא הרעת אחרים דאף בנדרים לא חיילא כמש"ל כ"ד ע"א: שם ד"ה דילמא. דמיעט דבר הרשות וכו'. לפמ"ש ניחא דל"צ מיעוט כלל אי פירושא דקרא הוי במצוה: