אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבועות · דף כו.
תוס' ד"ה מיעט. וצ"ל דשקולים הן וכו'. דבריהם צ"ע דהא מהקישא דהרעה והטבה. ולהבא ועבר נפקא. וגמ' נקטה מאי דפשיט לכו"ע אף לריב"ב:
שם ד"ה את לבך אנסך. דגבי ממון שאני וכו'. צ"ע דהא מ"מ גם בממון פטור מקרבן כדאמרינן לקמן גבי עדות. וגם בפקדון תנן הך לשון דעדות. ואי נימא דכיון דגלי קרא דמחוייב שבועה אממון ע"כ משום דפרשי מספק שבועה כדאמר אביי ב"מ ה'. וע"כ דאיכא עונש אף באינו יודע. א"כ גם קרבן ניליף דחייב בכה"ג דמסתבר לדמות עונש לקרבן כמ"ש התוס'. ונ"ל דהא דממעטי בא"י ששבועה זו אסורה לאו מטעם האדם לחוד דפרט לאנוס. דודאי חייב למידק ולמידע כל האיסורין. אלא משום יתורא דבשבועה דמשמע שיהיה ידוע לו איסור שבועה. ומה"ט פטרינן אף דמפסקא ליה דצריך שידע בבירור כדמוכח לשון יודע אני וכו' אבל א"י אם וכו'. ופטרינן ליה נמי בעדות ופקדון כמ"ש התוס' לקמן דכ"ש הוא. ומ"מ בעונש ודאי חייב כהוכחתי לעיל בממון וה"ה בבטוי היכא ששכח האיסור דודאי חייב למידק ולמידע האיסור. משא"כ בדר"כ ור"א דלא הוה רמי עלייהו למידע מחמת דין שבועה פטירי גם מעונש כנ"ל: