אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבועות · דף יד:
תוס' ד"ה או. בסופו. ואולי תלי נמי בהך אבעיא. אלא דבעי במקדש כי היכי דנדע דלר' קבעי לה והתם מילתא דפסיק נקיט:
רש"י ד"ה ידיעה היא. למהוי וכו'. ר"ל דבודאי אינה ידיעה גמורה דא"כ ליפטר משום ידיעה בשעת מעשה. ול"ל דבשעת מעשה נעלם ממנו עיקר מקדש או הטומאה. דבכל האיסורין הוי העלם אפילו דלא בכה"ג. ועוד דא"כ ה"מ למבעי אליבא דר' ישמעאל אי הוה ידיעה בשעת מעשה לפטור בכה"ג. וא"כ ודאי דלא הוה ידיעה בשעת מעשה לחייב לר"ע כשהיתה עם העלם טומאה. אלא הוה העלם זה וזה בידו. דדומיא דחיובא דהעלם טומאה הוי פטורא דהעלם מקדש. ועוד דאי לא"ה מצינן לאשכוחי חיוב בהעלם מקדש לחודיה לר"ע בכה"ג. דהוי העלם לחיוב ולא לפטור. וזו סברת היש מתרצים שבחי' הר"ן עיי"ש. אלא דמ"מ קשה דהמ"ל לר"ע כגון שבשעת מעשה נודע לו מקדש אלא שנעלמה טומאה. וצ"ל כמ"ש הר"ן דלר"ע ל"ב ידיעת מקדש בתחלה כלל: