אור ברסלב
אהל משה (הורוביץ) חלק א שבועות › דף יב.

אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ

שבועות · דף יב.

דף יא:

רש"י ד"ה מקיצין. כדשמעינן ליה וכו'. נראה דפירש כן ליישב לשון מודה ר"ש דלקמן. דלמאן מודה. אי לרבנן דס"ל לב ב"ד מתנה. לדידהו הא נפדין תמימין ולדידיה ירעה. אע"כ דמודה קאי אאין מקיצין בגופן ר"ל אף דס"ל דלא בעי כפרתן שוה. מ"מ אין משנין לעולה מחטאת:

שם ד"ה והשני ירעה. ומאן שמעת וכו'. אף דאשכחן נמי ר' אלעזר. מ"מ אנן לא בעינן לאפוקי אלא ר' יהודה דס"ל בהדיא במתניתין דבעי כפרתן שוה. דאיהו אמר להא דאמרו לו במתני' וכמש"ל לפרש"י במנחות. וכן מייתינן מר"א ור' יהושע כיון דלא אשכחן להו דבעי שוה ממש:

שם ד"ה מה הן. שניתותרו וכו'. דל"ל מותר חטאת ואשם מדקתני מה הן מביאין בלשון שאלה משמע דמילתא דספיקא. וא"כ ע"כ אתי כר"ש. ולפי' התוס' אינו מוכרח דכר"ש אתיא אלא דלשיטתם אין זה ענין למחלוקת ר"ש וחכמים כלל:

תוס' ד"ה שאני. תימא וכו'. ולפרש"י ד"ה מקיצין ניחא. דלר"מ דבעי כפרתן שוה לא היו מקיצין:

באו"ד והול"ל וכו'. נראה משום דאיכא שאר פסולין דל"ש תקנתא דקייץ דפסילי לכל. ומתני ב"ד איידי דידהו. וגם לשונו שאמר אין נפדין. תמימין משמע אפילו אירע בהם פסול:

שם ד"ה וממאי. דל"ל תקנתא וכו'. ולפמש"ל ניחא בפשיטות דלר' יהודה ע"כ לאו משום אבידה מתני דהא לא מתני בפנימיות אלא משום ש"ד דאית להו תקנתא ברעיה:

שם ד"ח מקיצין, דאית להם תקנה ברעיה וכו'. ולפמ"ש למעלה על קושיתם ד"ה שאני מיתרצא נמי הא:

שם ד"ה אשם. ותימא דבפ"ק וכו'. ולענד"נ בגמרא דפסחים שם ע"ג. דר"ה גופא שני לר"ח אימא שחטו לשם עולה כשר אלמא בעי עקירה. וכן אזלן סוגיי דזבחים שם. ובמנחות שם. וכיון דבעי עקירה מדאורייתא ה"נ בעי ניתוק מה"ת. דעקירה מועלת לבטל ממנו שם אשם וניתוק מועיל לעקור שם בעליו. ולר' יהושע שהוא של בעליו א"צ ניתוק אלא משום גזרה וכו' והיינו דמוכחי כן הכא לסברא דגזרה וכן בפסחים שם. ומנא תימרא וכו'. עפרש"י שם. וא"ש הכל:

תוכן העניינים

אהל משה (הורוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה