אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבועות · דף ח.
גמ' מה מצינו שחלק וכו'. נ"ל דבלא מה מצינו נמי ע"כ איירי בטומאת מו"ק. דבה משכחת כפרת חיצון באין בה ויש בה. אבל בשאר עבירות לא מ"ל כלל תרווייהו בי"ל ידיעה וכפרתו של זה לא כשל זה ולאו בר קרבן. אלא אי לא אשכחן דחלק ה"א דכל טומאות מכפר לבד ע"ז דחלק דכתוב להחמיר ועלה קאי מיעוט מטומאות. ופריך אימא ע"ז נמי דחלק בה כמו במו"ק ומשני רב כהנא דלהקל אמרינן דומיא דמו"ק:
רש"י ד"ה חלק להקל. דקולא הוא וכו'. צע"ג מאי קולא טפי מכל עבירות שהמשתלח מכפר זדונן וספיקן שלא נודע כדלקמן י"ב ע"ב. וגם בשעירה אחת נגמרו כל הכפרות דלר' יהודה איירינן דאמר (יומא מ' ע"ב) שהשעיר זקוק לעמוד חי עד שעת מתן דמים של חבירו. ואז נגמרה גם כפרתו. ולפי מ"ש ניחא בפשיטות דמשום דבמו"ק חלק להקל לא מסתבר לרבות גם ע"ז שחלק להחמיר:
שם ד"ח האי בר קרבן. ול"ל למימר וכו'. מלשונו נראה דס"ל דמסברא בעלמא קפריך וכמש"ל. ואף דבמשתלח פרכינן בכריתות כ"ה מנ"ל וכו'. י"ל דהתם אאשם תלוי סמיך. ומקשי מנ"ל דלא מכפר אחטאת כמו אאשם דעדיין לא ידע מאי קרא דאשם:
תר"ה ואימא יולדות. ה"ל לשנויי וכו'. ואפשר דאין מספיק זה התירוץ כאן דשעיר הפנימי קרבן הוא ומצי אתי להכשר קדשים דיולדת ולמיחל נזירות טהרה. ועוד נראה בפשיטות דהכא שאני דכתיבי טומאות וחטאות להכי מצי אתי אצד חטא:
באו"ד דהא איכא ע"ה וכו'. דעתם שאין חייבים להביא עולה על הספק וכ"מ בכריתות ח' ע"ש. ומש"ש ז' ע"ב מייתי חד קרבן ודאי היינו אם ירצו. וע"כ צ"ל שם כן. דהא ודאי יוצאין בא' בשותפות:
שם ד"ה דאתיידע. שראוי להביא קרבן וכו'. וכפי דמסקינן התם דילפינן מלפני ה' אימעט לו כל כפרת היום שבאותה פרשה דלא מכפרא כלל בידיעה. וצ"ל דהכא כיון דאשכחן דחם רחמנא ואקיל בקלות ה"נ אקיל הכא באתידע סמוך לשקה"ח. דלא הוה מצי לאתויי קרבן. וי"ל דגם התם מלפני ה' ה"א דלא ממעטי רק היכא דהוה ידיעה בשעה ראויה לקרבן. אבל משום הקישא דחטאים לפשעים ע"כ דבלאו בר קרבן דוקא. דהא בפשעים דבני קרבן ל"ש לאפלוגי בסמוך לשקה"ח שהרי ידע בעת העבירה ופשע בעשייתם. ומה לי בסמוך לשקה"ח. וה"ה חטאים דלאו בני קרבן דוקא. ומ"מ לא הוה ידענא במו"ק משום דקילי:
תוס' ד"ה ונפקא מינה. וי"ל וכו'. צ"ע דא"כ הל"ל הכי בהדיא כמו בקושיא ונכפר חיצון וכו'. ול"נ דהכא אפשר שבשעת כפרת פנימי היה אין בה ואין בה:
שם ד"ה ונכפר. א"כ לא אתי לכלל וכו' צ"ע דהא מ"מ אתי לכלל חטאת אם יודע לו קודם שעיר החיצון:
שם ד"ה לטומאה שאירעה. ואי ליכא אלא חד וכו'. צ"ע דהא הפנימי ומשתלח מעכבין זא"ז ואי ליכא אלא חד ע"כ עושין החיצון:
שם ד"ה כפרה. דהא דרשא וכו'. ולפ"ז צ"ל לקמן דאמר לרשב"י שאני התם דאמר קרא על קרנותיו היינו משום דקרנותיו סמוך לאחת. ובשנה סמוך לחטאת הכפורים דאיתקש ליה החיצון: