אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
קדושין · דף סב.
גמ' תנקי כתיב. לולא פרש"י ה"א דדריש מדלא כתיב תנקי בתי"ו תוס' ד"ה בשלמא. תימא וכו' לשיטת הראב"ד והרמב"ן דלר"מ הוי כאילו לא נכתב הלאו כלל ניחא. דבכל הטומאות נהי דלא כתיב ואם לא ירחץ וכו' טמא ממילא כיון דל"כ טהרה. אבל הכא דכתיב וטמא ז' ימים טהור אחר הז'. ובכל הטומאות איכא הוכחה כה"ג. עיין עליהם. ונראה דהכא לר"מ נמי ל"צ אלא משום הצרכת ב' הזאות לעכוב. דאחדא ל"צ דכתיב בהדיא ואיש אשר יטמא ולא יתחטא וכו'. אלא לר"מ דלא נימא מכלל וכו' ולרחב"ג דלא נימא משמע שניהם כאחד אלא אחד בפ"ע ג"כ כר' יונתן. ומ"מ למצוה גם לר"י שניהם כאחד כמה שהארכתי במ"א:
שם ד"ה אין תורמין. בתלוש מיירי. דכתיב כדגן מן הגורן. הכי מפרש בספרי זוטא: