אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
קדושין · דף נג.
גמ' דלית בה דין חלוקה כלל. לישנא דכלל מרבי שאפי' אם ירצו להחליף אח"כ חלקם זה בזה אין בו דין חליפין כלל כמו במע"ש והא לא נפקא, מקרא דלכל בני וכו' אל כדידענא מקרא דכאש דלא זכי בהו רק לאכילה. והך קרא גלי דהחלוקה היא מכל קרבן בפ"ע. ממילא ידעינן שא"י להחליף וגמ' דייקא מלשון הספרא וק"ל וכיון דהוקשו קדשים קלים לק"ק בדין חלוקה ילפינן מנייהו דאין בהו דין חלוקה כלל כמו בק"ק מכאש. ובגזל הגר דג"כ אין חולקין גזה"ג כנגד גזה"ג. מ"ע הוא שלו לגמרי ויכול לקדש בו אשה כדיליף מקרא בזבחים מ"ד. אך צ"ע דרבא (בב"ק ק"י) אמר נמי לישנא דאין חולקין וכו' כי הכא. ואולי רבא ל"ס ליה הך דיוקא. וסבר דלשון אין חולקין אינו ממעט רק בשעת מעשה, ולכן מביא מברייתא דהגרגרים חולקים ולא מוקי לה קודם חזרה דר' יהודה [עי' יומא ל"ט והגרגרים נוטלין ואוכלים. וההיא ברייתא דלא כר"י ברישא התם דתני דאם של שם בבמאל וכו' עיי"ש. ולרבא מדויק שנוי הלשון לפי שהדיוק מהספרא אינו דיוק לדעתו. ואולי י"ל דהדיוק מכשם דמיותר בברייתא:
שם רבא אמר מהכא וכו'. נ"ל דרבא לשטתיה דס"ל דהך ברייתא סברה דממון גמור הוא ויוצא בדיני אדם. להכי מייתי הך קרא: