אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
פסחים · דף קטז:
הכי השתא כו'. מדל"א אלא משמע דמ"מ צריך לטעמא דבזה"ז דרבנן. והיינו דלמצוה בעלמא ודאי בעינן קרא כדכתיב לכ"ע. [עי' סנהדרין מ"ה וברש"י שם] ולכן אינו מוציא לכתחלה. וכדאמרינן לענין חרש במגילה. ולפ"ז צ"ע לדינא לדידן דקיי"ל מצה בזה"ז דאורייתא ואפי' בדיעבד אפשר דלא יצא. אי פסקינן כשמואל דסנהדרין שם. ור"י ור"ש סבר כמאן דאמר לא בעינן קרא כדכתיב אלא למצוה ובדרבנן לא גזור. ומ"מ אפשר דלא פליגי אסתמא דבהן. דשאני התם דכתיב תהיה לעיכובא. ובגמרא לא אייתי אלא לראיה דאיכא מאן דלא בעי כדכתיב. ודברי התוס' שם צ"ע: