אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
פסחים · דף לח:
חלות תודה ורקיקי נזיר נאכלין בנוב וגבעון. לפרש"י ותוס' לא הבינותי מאי רבותא בחלות תודה דהא דבר הנידר ונידב הוא ולכ"ע קרבין אפי' למ"ד אין מנחה בבמה הני לאו מנחה נינהו כדאמרינן מנחות מ"ו ב' וכ"מ בהדיא בזבחים שם דרק תרומת לחמי תודה לא נהגא בבמה קטנה. ול"ש כלל לפלוגתא דר"ש ורבנן כיון דנידב הוא. ולא פליגי אלא בחובת צבור. גם לישנא דנאכלין קשה. דהל"ל באין. ועוד כיון דאיכא פלוגתא דתנאי וסת"מ במגילה פ"ק כר"ש היכי שייך למימר בהא זאת אומרת כו'. ונ"ל דר"ל סבר דנזירות לאו נידר ונידב הוא וכר' יוחנן ור"ש בן יהוצדק רבותיו (תמורה י"ד ב') דסמי מכאן נזירות. ולכ"ע לא קרבי רק בבמה קטנה לר' יהודה. והכא קאמר זאת אומרת חלות קודם ורקיקי נזיר נאכלין (בכל מושבות) בנוב וגבעון. (ואכל מושבות דלעיל קאי ואתיא כר' יהודה בזבחים שם. דבבמה גדולה קרבו חובות. ומוכיח מכאן שאינן נאכלין דוקא בנוב וגבעון אותן שקרבין בנוב וגבעון). וכ"ה בירושלמי כאן עי"ש, דפליגי ר' יונה ור"י אליבא דר"ל דר' יונה אמר ממה שנאכלין בכל ערי ישראל כו' ור"ל דאתיא כר' מאיר בזבחים שם. ול"ל סמי מכאן נזירות. ור"י אמר משמיה זאת אומרת כו' בכל ערי ישראל כגמ' דידן. וכדמסיק שם דכת"ק אתיא. והשתא הויא רבותא אפי' בחלות תודה דקרבו בנו"ג שנאכלין בכל מקום. והראיה היא מרקיקי נזיר ואע"ג דהקרבתם דוקא בנו"ג אכילתם בכל מקום כשאר קדשים קלים. וכ"מ בזבחים (קי"ט א') לאכילת מע"ש כו'. והשמיט מעשר בהמה דאיירי לעיל מינה משום דמעשר בהמה נאכל בכל ערי ישראל. ואע"ג דמע"ש ילפינן ממעשר בהמה. מ"מ האי כדיניה והאי כדיניה. דמע"ש רק לאכילה. ואיתקש אכילתו להבאת מעשר בהמה, וליכא למילף אכילת מעשר בהמה מאכילת מע"ש דטפי איכא לדמויי לכל קדשים. ועוד דהוי למד מלמד, ומלמד ולמד ראשון ואחרון קודש המה:
תד"ה נאכלין כו' והא בכורים הוי חובה כו'. צע"ג דהא דיחיד נינהו. ואין חילוק דקביע זמן רק בציבור. ואולי כיון דאתי בכנופיא משמע להו דהוו כפסח: