אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
פסחים · דף ג.
גמ' מב קראו מרכב. הרבה יש לדקדק בסוגיא כמו שדחקו בתו'. ובתר הכי דאמר משום בניו אורחא הוא. קשה דמ"מ ה"ל למינקט טפי ל' מושב וישיבה דהוי לשון נקיה גם גבי אשה וגם לשון קצרה. ועוד ק' בשמואל כ"ה מ"ב דכתיב ותרכב על החמור וחמש נערותיה למה לא אמר ותשב דהוי לשון קצרה ונקיה. ועוד דפריך תו בתר הכי והא רכבת וישבת כו' ואיהו כבר שני ליה תלתא שינויי אעובדא דאביגיל. ושנויא בתרא דרכבת כתיב אינו מובן ודחקו בו רבותינו המפרשים ועוד כמה דקדוקים בסוגיא. ונ"ל דגוף פעולת התחלת הרכיבה ל"ש לכנותה בלשון ישיבה כלל שהרכיבה נעשית ע"י פיסוק רגלים שאינה נכללת בלשון ישיבה. אבל הרכוב מכבר נוכל לכנותו יושב כי הוא יושב באמת אלא שאין נכלל בזה הלשון פיסוק הרגלים. להכי באשה כייל מרכב בלשון הוה היא יושבת. ופריך ובאשה לא כתיב מרכב כו' ותרכבנה כו' לא מלישנא דקרא קפריך דהא מוכרח לומר האמת כנ"ל. אלא מגופא דעובדא היכי עבדה הכי ומשני התם כו' ופריך מקרא דמשה ומשני משום בניו שכולם היו על החמור אורחא למירכב כדי שלא יפלו וה"ט הוי נמי באביגיל ונערותיה שהזכרנו] והדר פריך מאביגיל שרכבה ומשני תלתא שנויי שהוכרחה לרכוב. ומ"מ פריך בתר הכי אמאי כתב רכבת ולא ישבת כי הרכוב מכבר נוכל לכנותו בלשון יושב ומשני רכבת חסר כתיב שבאותה הרגע התחיל בפעולת הרכיבה וא"א לכוללו בלשון ישיבה. ולזה כוונו לעיל שאמרו ואב"א משום בעתותא דלילא ליכא דמיותר לכאורה דהל"ל דלילא ודדוד ודהר. אלא שהכוונה לתת טעם וסבה להרכיבה באותו הרגע דוקא. ואתי הכל על נכון בס"ד. ועיין במאור: